חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 8

תמן תנינן ר"מ אומר אם היתה שבת וכו' שזה חייב משום מהלך וכו' לפענ"ד ה"פ דחיוב שבת משום מהלך ואינו חייב עד שיניח במעיו וחיוב אכילה משום הנאת גרונו וכשיניח בבית הבליעה כבר חייב וקשה למ"ד מהלך כעומד ומסיק דלא מיירי במוציאו ע"י עקירת גופו דבהא לא קאמר ר"מ אלא מיירי שהוא מונח בפנים ברה"י וראשו על האסקופה ופיו בחוץ ברשות הרבים ונוטל המאכל בידו ברה"י ונותנו לתוך פיו שבחוץ דכיון שאינו הולך רק מונח. ובידו הוציא המאכל לחוץ. הוה עקירה ברשות היחיד והנחה בפיו מיד ועל הנאה לא חייב אלא בבית הבליעה. וקדם חיוב הוצאה לחיוב אכילה. ולקמן בדף הסמוך מקשה ירושלמי על זה אמאי יתחייב כשמוציא מידו לפיו תהוי כנותן מימינו לשמאלו. ומשני מימינו לשמאלו לא נשתנה ממה שהיה והכא נשתנה ונעשה אוכל בפיו משום הכי חייב טפי:

א"ר יודן תיפתר שהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים וכו' לפ"ז אין מכאן שום ראיה דמחשבתו משוי ליה מקום דע"ד דכיון שהוא מונח ע"ג קרקע שפיר הו"ל צוארו מקום דע"ד. אמנם הש"ס בבלי ס"ל בפשיטות דבמשנה לא משמע הכי אלא שהוא הולך ברגליו מרה"י לרה"ר ובולע בהליכתו ע"כ אמר אף אנן נמי תנינא. ונ"ל דהירושלמי לא רצה לפרש כש"ס בבלי משום קושית התוס' דף ק"ב ד"ה והוציאו ולא ס"ל לירושלמי הך כתיבתן זו היא הנחתן: