כתב סמ"ג פסק ר"ח דאין אונס בגיטין וג' עניני אונסים הן. ההוא דפ' מי שאחזו גבי ה"ז גיטך אם ימות מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש אינו גט אונס שאינו מצוי כזה אינו גט לכל הלשונות ונם משום פרוצות וצנועות לא שייך לתקן דלעולם לא יסברו שאירע אונס גדול כזה ואונס דפסקיה מברא המצוי. לכל הלשונות אינו מבטל דאיבעי ליה לאתנויי אבל באונס דשכיח ולא שכיח בזה נחלקו והלכה כרבא דאין אונס בגיטין ועי' ריש פ"ק דכתובות בתוס' שם וצ"ע לפרש דברי המרדכי בהאי אונסים והארכתי בחידושי בס"ד ובפ' גט פשוט: לשון ריא"ז וכן בכל ענין שנאנס בין שחלה בין שנחבש בבית האסורין ולא יכול לבא לקיים תנאי אינו יכול לבטל גיטו משום טענת אונס כמבואר בקונטרס הראיות:
פירש"י דשותפים קודם זמנים אלו אין מוכרין זה בלא דעת חבירו אבל באותן פרקים מוכר בלי רשות ור"ח פי' דקודם זמנים אלו יכול כל אחד לעכב על חבירו אבל כשהגיעו פרקים אלו אין כל א' יכול לעכב על חבירו מלחלוק וכן פירשה רב אלפס ז"ל בב"מ פ' המקבל ודימה אותה לאידך דאמר רבא בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח חד מינייהו אמר תא נפליג ואידך אמר נרווח טפי וכו' עד מזלא דבי תרי עדיף. ופי' רב אלפס התם דמצי מעכב אזביני לפום מנהגא דעלמא כאידך דרבא דתרוייהו בהדי הדדי שייכן וקי"ל כרבא דהכא ודהתם: