שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 4 · הלכה 6 · Integer 3

ברם מרוח ומתקנה כן אנן אמרין הדין קצרא כו'. — פי' בתמיה דאם נאסור לכבס ולהניח נמצא דכובס זה שמלאכתו בכך יהא בטל ולא ירויח כלום בשבוע זה.

לתספורת הושבה ר' בא בר כהן אמר כו'. — יש להפך ולתקן וכצ"ל: לתספורת הושבה לאחריו מהו ר' יוחנן אמר לאחריו אסור כו' דרשה ר' חייה בר בא לציפוראיי כהדא דר' יוחנן ולא קבלון עליהון א"ר אימי לר' יסי ואין בן אחיו של ר' חייה הגדול (פי' הוא רב ע' ירושלמי סוכה פ"ג ה"י שרב קורא לר' חייא חביבי) חולק עליו א"ל בפירוש פליגין ר' יוחנן אמר לאחריו אסור רב אמר לאחריו מותר (וכ"ה בבבלי כ"ט ב' דרב מתיר) רשב"ל אמר לאחריו מותר מתניתא פליגא על רשב"ל שבת שחל ת"ב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס מה עביד לה רשב"ל פתר לה ת"ב שחל להיות בשבת ר' בא בר כהן אמר קומי ר' יוסה ר' אחא בשם ר' אבהו ת"ב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות (כל זה איתא לפנינו למעלה ושייך כאן, והן חולקין על רשב"ל דלדידהו א"א לומר דמשנתנו היא בשחל ת"ב בשבת דהא אינהו סברי שתי שבתות מותרות) ר' יצחק בן אלעזר מן דהוה ת"ב נפק הוה מכריז כו' (פי' דסבר כרשב"ל).

תני ת"ב שחל להיות ע"ש כו'. — צ"ל: ת"ב שחל להיות בשבת כו' (וכ"ה בבבלי כ"ט ב').