שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 3 · הלכה 11 · Integer 2

ביומוי דר' יודן גזרין תענית כו'. — צ"ל: ביומוי דר' יודן נשייא גזרין תענית ונחת מיטרא (פי' לפני חצות) ברומשא סלק ר' מנא לגביה (פי' ולעת ערב בא ר' מנא לר' יודן נשייא) א"ל בגין דאנא צחי מהו דנישתי (פי' ר' יודן נשייא שאל מר' מנא אם מותר לו לשתות כר"א דאמר קודם חצות לא ישלימו) א"ל אוריך שמא ימלכו להשלים (פי' שמא יאמרו החכמים דהלכה כת"ק דאחר הנץ החמה ישלימו, וכעין זה בבבלי כ"ה ב' ר' יהודה נשיאה גזר תעניתא וירדו להם גשמים אחר הנץ החמה סבר לאשלומינהו א"ל ר' אמי קודם חצות ואחר חצות שנינו ע"כ ואע"פ שהענין נהפך בבבלי מ"מ נראין הדברים שהוא אותו מעשה דירושלמי כאן וכ"ש הרשב"א בשו"ת סימן רצ"ח הירושלמי לעתים מהפך הסוגיא. וגם כתבתי בהערותי ברפ"ח דברכות (עמ' 18) שהחילוף בין ר' מנא לר' אמי מצוי הרבה בירושלמי. וע"ע בפסחים רפ"י "ר' יודן נשייא צחה ושאל לר' מנא בגין דאנא צחי מהו נישתי" וזה סיוע להגהתי כאן. וראיתי באשכול ח"ב סימן ב' וכן באו"ז ח"ב סימן ת"ט דפירשו "שמא ימלכו להשלים" דאף שירד קודם חצות ואין חיוב להשלים מ"מ אם כל החכמים רוצים להשלים חייבין כל הציבור להשלים וכן פסק ע"פ האו"ז בש"ע א"ח סימן תקס"ט; אבל לפי מה שהוכחתי דר' יודן דהכא הוא ר' יודן נשייא אין פירושם מחוור דאיך אפשר שהחכמים יסכימו להשלים נגד רצון הנשיא ועוד דלעיל רפ"ב איתא דאין שום תענית צבור בלי הסכמת הנשיא).