כסא רחמים על אבות דרבי נתן · פרק 1 · הלכה 2

זכה משה להיות שליח. והיה ראוי לזה שנשמתו כלולה מכל ישראל ובקבלת הקדושין מתקדשת בבת א' ולא לחצאין:

גדולה מדה זו שהיא נוהגת לדורות. שגם כ"ג בן כ"ג טעון משיחה וכן פי' בספר אהבת חסד ועיקר:

על ידי משה ניתנה תורה בסיני. כתוב בס' אהבת חסד בגליון משם הרב כלי יקר דמשה רבי' ע"ה לא סירב לקבל התור המסיבה שראה שהקב"ה רוצה בשפל והעד הר סיני עש"ב. ואני הדל כיונתי לדבריו בפתח עינים ושם הבאתי מהמדרש ריש ויקרא רבה דמשה רבי' ע"ה בסיני היה מן הצד עד שהקב"ה אמר לו עלה. ומ"מ יש לקיים דרך הנז' דלא אשכחן דסירב כלל כאשר עשה בשליחות להוציא ישראל ממצרים דסירב הרבה והכא לא סירב והטעם שראה שהקב"ה חפץ בשפלים והוא היה מחשיב בעצמו לשפל מכל ומיהו מתורת דרך ארץ המתין עד שא"ל הקב"ה עלה:

הן אמת דבפרקי ר"א פ' מ"א אמרו דישראל אמרו למשה דבר אתה עמנו וכו' ושלח הקב"ה למיכאל וגבריאל ואחזו בידיו של משה שלא כרצונו והגישוהו אל הערפל שנאמר ומשה נגש וכו' ע"ש ומיהו זה היה אחר שא"ל דבר אתה עמנו ודוק:

ואלעזר שרף פרת חטאת שממנו טמאים מטהרים לדורות. מכאן משמע כמ"ש המפרשים שמפרה שעשה משה מערבין קצת עם אפר פרות אחרות. והטעם דמשה רבינו ידע סוד פרה אדומה מה שלא נתגלה לשום אדם ולכן לוקחים מפרה דעשה הוא בכונה ונותנין לתוך אפר פרות אחרות והבאתיו בפני דוד פ' חקת וכתבתי שם ומיהו כעת לא נתברר לי וכו' ע"ש. איכו השתא אני רואה דמהכא משמע כן וכתב רש"י בפסחים דף ע"ח ע"א ויומא דף ד' ע"א דפרת משה לא כלתה והכי אתמר בפסיקתא רבתי דף כ"ה אמר ר' יוסי בר חנינא כל הפרות כלות ושלך קיימת והביאו בילקוט ריש חקת ע"ש וכן הוא בתנחומא פרשת חקת: