כסא רחמים על אבות דרבי נתן · פרק 37 · הלכה 4

פרוש שכמי. פירש"י מעשה שכם שמלו עצמן שלא לש"ש. אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לש"ש. אף זה מעשיו להנאתו שיכבדוהו בני אדם ולא לש"ש. ונקטיה בריש' דהוי כמעשה שכם דמפורסם היה דהוי שלא לשם שמים ולא זו אלא אף שאר פרושים שאינו מפורסם כשכמי וכל א' באופן אחר והם מפורשים בסוטה דף כ"ב בגמרא ופירש"י ז"ל ע"ש. והרב בנין יהושע כתב משם מהרש"א דכל הני היינו דמראי' עצמן פרושים ואינן פרושים אבל הפרוש האמתי העושה כן הרי זה משובח בכל הני ענינים דנקט עד כאן דבריו. ולי ההדיוט נראה דאינו משובח דחייב להסתיר מעשיו ולעשות המצאות שלא ירגישו בחסידותו ואם עושה ענינים אלו הגם דהוא לש"ש אין זה מן המובחר דקרי בחיל ראו שאני חסיד וכמעט גנות הוא לו ועוד שנותן יד לפושעים שילעיגו עליו ויחשדוהו שהוא צבוע וכיוצא וכבר אמרו פ' אלו מציאות דעבידי רבנן דמשנו במסכתא ומצינו גדולה מזו בס"פ המדיר דריב"ל אפי' בג"ע אמר שנראה הקשת בימיו ולא היא אלא דלא אחזוקי טיבותא ע"ש. ושמעתי שהחכם השלם החסיד המזכה את הרבים כמהור"ר יעקב כולי ז"ל היה בהפסקה של ג' ימים וביום ג' אחר חצות קראו אדם בביתו לצורך ונתן לו קאהב"י ושתה כדי שלא לומר שהיה בתענית ובודאי שהיה יכול לפסוק ע"פ הדין וכבר האריכו בזה בספרי המוסר ואכמ"ל:

ח' פרושים וכו'. הרב בנין יהושע כתב דז' גרסינן דהפרק בז' קאי עכ"ד. ואיני יודע אמאי לא הגיה בסמוך דנסחתינו ח' דברים רובן קשה והול"ל ז' גרסי' ואפיק תשמיש דכלול בד"א: