כסא רחמים על אבות דרבי נתן · פרק 29 · הלכה 1

מפני שהמוכיחך מביאך לחיי העוה"ב. כי כמה תועליות יש בתוכחת. א' שישוב מחטאתו. ב' שיכנע ויבטל גאותו בראות חטאתיו ומדות רעות שבו שגורמים כמה איסורים. ג' שיתן אל לבו אם בשר ודם כמוהו שמוכיחו מתבייש ונכנע עאכ"ו כמה מאות ק"ו בב"ד של מעלה מה יהיה. ד' שישתדל להבא לתקן דרכיו ומדותיו ולעשות מצות וצדקות ותלמוד תורה. ה' כי במה שיתבייש בתוכחה זו יתכפרו עונותיו. הו' שבראות בניו ותלמידיו ואוהביו מן המצר כי צר לו בחטאו יקחו מוסר ויתרחקו מן החטא. הז' שעושה נחת רוח לשכינה כי העונות ח"ו מכבידין גדפוי דשכינתא ובשובו מקל ועושה נחת רוח לשכינה:

מוסר. המוכיח הוא מזכי לחייבא דשכרו גדול מאד ורבינו האר"י ז"ל היה מזהיר בחלום לרבינו מהרח"ו ז"ל שידרוש תמיד תוכחות לעם כמ"ש בס' חזיונות ויזהר המוכיח שלא יהיה פגם בו או בבניו ויהיו כל מעשיו לש"ש ובזה יכנסו דבריו באזניהם ואם יוכיחם ינצל מהעונש כמ"ש ואתה כי הזהרתו את נפשך הצלת:

בכל מקום שאדם הולך לבו הולך וכו' נקט הני כנגד פ' תהלים אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים וכו' ור"ת לא הלך בעצת הלב שהכל מצוה או עבירה תלוי בלב:

תוספות:
אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך. וא"ת תינח דיאהב המוכיחו אבל מי התיר לו לשנוא המשבחו ולעבור על לא תשנא ואהבת לרעך. וי"ל דמרגיש הוא דזה המשבחו עושה לו חנופה ומשבחו במה שאין בו. והוא יודע דיש בו איזה דבר שאינו טוב וכמו שמוכיחו האחר. והמשבחו יכחידנו תחת לשונו ואדרבא משבחו. ונמצא דאין יראה ה' על פניו ולזה אמר ולשנוא משבחך. א"נ לאו דוקא קאמר ולשנוא אלא שיתפרש ממנו ויעשה לו התראה שלא יוסיף לשבחו ואם עודנו מחזיק במדתו יתפרש ממנו: