ומשום שיש בו פירושים שונים צריך לצאת ידי כולם לעשות אחד בראש היריעה ואחד באמצעיתה ואחד בסופה וא' בחלק רביעי מכאן וא' בחלק רביעי מכאן: לשון ריא"ז ואם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה ובלבד שיהו משולשים שני חוטי תפירה בשתי קצות היריעה ואחד באמצע וכן בכל יריעה ויריעה אבל ס"ת ותפילין כולן בגידין כמו שמבואר בפרק שלמעלה:
כתב ב"ה הא דאמרי' בצבור לא יצא פי' בבהכ"נ שהוא מקום צבור ואיכא פרסומי ניסא אבל שלא בבהכ"נ אפי' בי' יצא ול"נ דכל י' מיקרי צבור לכל דבר ואין חילוק אם הם בבהכ"נ או לא ואם אין מגילה כשירה יש מתירין לקרות בחומש כדאמרי' לענין לולב שיצא ביבש בשעת הדחק. כתב ב"ה ז"ל שאם קרא במגילה גזולה יצא:
מדהביא רבינו המשנה כצורתה משמע דדעתו לפסוק כת"ק וכן כתבו מיי' וטור וה"ג אבל בעל העיטור פסק כתנא בתרא: לשון ריא"ז ואם היה קטן שהגיע לחינוך מוציא הרבים י"ח שכל דבר שהוא מד"ס קטן שהגיע לחינוך מוציא הרבים י"ח כמו שביארנו בהלכות ברכות בפ' מי שמתו החרש שאינו שומע אע"פ שהוא מדבר לא יקראנה לכתחלה לאחרים הואיל ואינו שומע קריאתו ואם קראה יצא בקריאתו ולהוציא עצמו קורא לכתחלה שהרי אינו שומע מאחרים:
לשון ריא"ז הזבה שספרה שבעה ימים נקיים טובלת ביום ז' וכל היום כשר לטבילתה ובלבד שלא תטבול בליל ז' או קודם לכן אבל אחר שעבר יום ז' יכולה לטבול בין ביום בין בלילה כמו שביאר מז"ה: