ד"ת
תימא שאין זה ברכת הנהנין דאחר שאכל מצו' עשה לברך ולא מקריא ברכת הנהנין רק ברכה ראשונה לפי שבידו להפטר ממנה דלא ליכול ולא ליברך וטעמא דאינו מוציא מי שלא אכל למי שאכל אמרינן בירושל' משום דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ובעובדא דשמעון בן שטח דאמר היכי ניברך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו. והרי השוו אותו לק"ש ותפלה שאין האחד מוציא את חבירו דכתיב ושננת' כל אחד ואחד יהא משנן לעצמו וכן תפל' סברא הוא שכל אחד יבקש רחמים על עצמו ולא הקלו שמוציא רק ש"צ ולמי שאינו בקי כמו בברכת המזון כשאחד בור ואחד סופר ובברכות אחרונות שאחר אכילה נמי אין האחד מוציא את חבירו דתקון בהו רבנן דומיא דברכת המזון ממ"ר ז"ל:
תימא שאין זה ברכת הנהנין דאחר שאכל מצו' עשה לברך ולא מקריא ברכת הנהנין רק ברכה ראשונה לפי שבידו להפטר ממנה דלא ליכול ולא ליברך וטעמא דאינו מוציא מי שלא אכל למי שאכל אמרינן בירושל' משום דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ובעובדא דשמעון בן שטח דאמר היכי ניברך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו. והרי השוו אותו לק"ש ותפלה שאין האחד מוציא את חבירו דכתיב ושננת' כל אחד ואחד יהא משנן לעצמו וכן תפל' סברא הוא שכל אחד יבקש רחמים על עצמו ולא הקלו שמוציא רק ש"צ ולמי שאינו בקי כמו בברכת המזון כשאחד בור ואחד סופר ובברכות אחרונות שאחר אכילה נמי אין האחד מוציא את חבירו דתקון בהו רבנן דומיא דברכת המזון ממ"ר ז"ל: