יודעין אנן דעסק אבונן עמך וכו'. זהו כדמתרץ רבא בבבלי דף קי"ב ע"א גדולים שאמרו יודעין אלו חשבונות. שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי. ומשמע מהכא דבגזילה מפורסמת נמי קאי האי תירוצא וזהו כתירוץ הא' של התוס' שם ד"ה ולא פש דנאמנין במגו שהחזרנו לך וזהו ג"כ דעת הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות וכתבו עוד התוס' א"נ כגון שאין עדי גזלה אלא הודאת הבנים בלבד. ולזה הסכים הרא"ש ז"ל וכתב דאילו הוה ידעינן בעדים שבאת הגזילה ליד אביהם לא היו נאמנים לומר שאביהם שלם את הגזילה כמו שהאב גופיה לא היה מהימן לומר החזרתיו לך ולקחתיה ממך. וזהו דלא כדמשמע מהכא ותליא בפלוגתת הפוסקים לענין במה שטוענין בשביל היתומים ובאיזה אופן ויתבאר אי"ה במקומו פ' שבועות הדיינין. ודע דדעת הפוסקים דפסקו בדינא דברייתא כרבנן דסומכוס דבין גדולים ובים קטנים חייבים ואע"ג דבעלמא אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין שאני הכא דבגזילה מקבלין אפילו שלא בפני בעל דין ב"כ בס' התרומות שער י"ד ח"א דין ח'. ובענין חיובא דקטנים משמע מסוגיא דהתם דדוקא בשהגזילה קיימת חייבין להחזיר אבל כשאכלוה לא שייכא חיובא גבי דידהו כדאמר התם לא יהא אלא דאזיק אזוקי מי מיחייבי וקאמר רב פפא ה"ק הניח לפניהם ועדיין לא אכלוה בין גדולים ביו קטנים חייבין ומשמע דבקטנים הוא דבעינן שתהא הגזילה קיימת אבל בגדולים אפילו אכלו חייבין וכדמשמע מפירש"י וע"ש. וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל שכתב דאלו אכלום הבנים לא הוה אמרי רבנן דקטנים חייבין. ולפ"ז צריך לפרש דברי הטור בסימן שס"א שכתב והאידנא דמטלטלי משתעבדי אפילו לא הניח אלא מטלטלין חייבין לשלם ואין חילוק בין אם הם גדולים או קטנים ואפילו בגדולים אם אכלום פטורין ואפילו בקטנים אם היא קיימת חייבין. האי ואין חילוק קאי אדלעיל בשלא הניח להן אביהן כלום דמתחילה כתב בשלא הניח להן אחריות נכסים פטורין בשאכלום אחר יאוש ואם הניח אחריות נכסים חייבין והאידנא מטלטלין כאחריות נכסים נינהו ואין חילוק וכו' בשלא הניח להם כלום כבריש דבריו. ואם הניח מטלטלין בזמן הזה בהא איכא למימר דאפילו קטנים חייבין אפילו בשאכלום שהרי מחיים נשתעבדו לו הנכסים שהניח ולא איכפת לן במה דהזיקו הקטנים ואכלו הגזילה דלאו מדידהו משתלמי אלא משיעבוד מחיים ממה שהניח להן אביהן. ובזה מיושב גם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מגזילה הלכה ו' שכתב כבר תקנו הגאונים לגבות ב"ח מן המטלטלין ואפילו במלוה ע"פ לפיכך חייבין לשלם בין אכלו בין לא אכלו וכו'. דלכאורה קשה במה דלא חילק בקטנים שאכלו דמשמע מהש"ס דפטורין אלא דהתם מדינא דגמרא ובשלא הניח אחריות נכסים מיירי כדמשמע מפשטה דהברייתא דבהא יש חילוק בין גדולים לקטנים אם אכלום אבל לאחר שתקנו לגבות מן המטלטלין ואם הניח להן אביהן אפילו קטנים חייבין אפילו בשאכלום כנלע"ד לדעתו ז"ל:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ad22e0fdadc0a9042270a91bb4120f94d69a486ed6b262224fa5823b1068f208