מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 4

במועד היא מתני'. הרשב"א ז"ל בחידושיו הביא גירסא זו כצורתה ולא פי' כלום. והוא ז"ל לא הביא אלא לראיה דהאי תלמודא מקשי בהדיא להא דתמהו התוס' שם ד"ה ורביע נזק תימא היאך משוה הולד לפרה דאטו אם יש לו לאחד ט' חלקים ולאחד חלק א' וכי ישלם זה כמו זה וכו' והעתיק להא דהכא אבל בלי פירוש. ומאד קשה זו הגירסא דא"א להעמיד במועד ממש המתני' וכמה דוחקים ושיבושים צריך לזה אשר לא עלה ולא יעלה על דעת נכונה ומפרש אמיתי בעולם. אשר ע"כ לענ"ד הוא ברור ואמת שחילופי אותיות יש כאן וכמו שכתבתי בפנים שכצ"ל א"ל בעומד היא מתניתין. והפי' הנכון כך הוא בעומד הוא כמו באומד ר"ל באומד ובערך וכן דרכו של הש"ס הזה להשתמש בחילוף האותיות מהמוצא א' וכן חמצא בסוף נזיר עמדוהו לחיים עומד א' ועומד שני וכו' וכן בפ' הנשרפין ובכמה מקומות והכוונה שהשיב לו דודאי אינו משלם בעל הולד אלא לפי ערך ואומד החלק אשר לו בנזק זה. והרי זה ממש כפירוש הריב"א בתוס' שם דלסימנא בעלמא נקט כאילו עשה הולד ח"נ וכו' וכלומר דבאמת אינו משלם במתני' אלא אחר אומדן דעת וחשבון החלק של כל אחד. וברייתא דנקט הכא רגלה וכו' מילתא באנפי נפשה הוא דמייתי ברייתא זו בתר הכי וכלומר דלפי האי ברייתא היה אפשר לאוקמי במתני' כה"ג ואל תתמה שהרי כשאמר רגלה של בהמה זו מכורה לך יש לו חלק בחציה וכו' ועלה קאמר ר"ל כל אילין שמועתא דלוי אינין ולית דסמכא וכדאמרינן בחולין דף קמ"א כל מתניתא דלא תניא בי ר"ח ובי ר' אושעיא משבשתא היא ולא תותבו מינה בי מדרשא. והטעם מפני שאין זה אבר שהנשמה תלויה בו ודוקא באבר שהנשמה תלויה בו אמרינן כן וכמו דאיתא בתוספתא פ"ג דערכין ראש עבד זה מכיר לך ראש חמור זה מכור לך משלימין ביניהן ומייתי לה בבבלי פ"ק דערכין דף ד' ופסק' הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ז מהל' מכירה הל' ח' וכלומר אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא: