מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 8 · הלכה 4 · Segment 2

זו אחר זו יוצא לחירות וכו'. עיין בהלכה דלקמן מ"ש שם:

המקדיש מעשה ידי עבדו. כבר כתבתי וביארתי מזה בכתובות פ"ה דהרמב"ם בפ"ו מערכין הלכה י"ז פסק כסתמא דהכא בברייתא השנויה התם דמחלק בין המקדיש עבדו ובין מעשה ידי עבדו וכמסקנת הבבלי פ' השולח דף ל"ח ע"ב דרבה ורב יוסף פליגי התם בהא ואיתותב רבה ושני אליביה רב תנא ופליג וחכמים דברייתא כדהכא ובענין המקדיש עצמו פסק כתוספתא דערכין וכשי' הבבלי שם דעושה ואוכל שלא הקדיש אלא לדמיו:

הקוטע ידי עבד חבירו. ובבבלי פ"ק דגיטין דף י"ב א"ר יוחנן הקוטע יד עבדו של חבירו נותן שבתו ורפואתו לרבו וכו' וכן צערו ובשתו כדפי' שם רש"י והתוס' ומשמע מהתם דאין לרבו מדמי רפואתו אלא המותר על כדי רפיו מחמת צערו דפריך רפואתו דידיה הוא דבעי איתסויי ביה לא צריכא דאמדוהו לה' יומי ועבדו ליה סמא חריפא ואיתסי לתלתא יומי מ"ד צערא דידיה הוא קמ"ל. ומהכא משמע דכל דמי רפואתו לרבו והוא מתרפא מן הצדקה כמו החובל בעבד כנעני שלו דפטור מכלן וכן הרי"ף ז"ל הביא הך דהכא כפשטה. והרמב"ם ז"ל ביאר להדיא כן שכתב בפ"ד מחובל הל' י' החובל בעבד כנעני של חבירו רבו של עבד נוטל חמשה דברים ואפילו צערו בסם ונתרפא במהרה הרי כל רפואתו לרבו ולא ראיתי למי שדקדק בדברי הרמב"ם בזה ומצאתי בספר דרך תמים שהקשה קושיא זו בשם רבינו אפרים על הרי"ף וכתב אישתמיטתיה למרן ז"ל הא דאמרן בפ"ק דגיטין א"ר יוחנן הקוטע וכו' דלא שקיל רבו אלא ההוא שיורא הילכך ליתא לסברא דירושלמי ברפואתו ובאמת צ"ע. ואפשר גי' אחרת היתה להם דלא גרסי רפואתו דידיה הוא אלא דגרסי רפואתו נמי פשיטא דכיון דניזוק מן הצדקה רפואה בכלל מזונות הוי ל"צ דאמדוהו וכו'. ובענין הסוגיא דהתם איכא למידק דהא דקאמר ש"מ מדר"י יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ע"כ מדקאמר שבתו לרבו דייק לה דהא כאן אינו עושה העבד שהרי חולה הוא ועוד דלפי הסברא דקאמר הכא דשאני עבד קיטע דמצויין וכו' יותר מן השלימין וא"כ אין ראיה לעבד בעלמא מדברי ר"י אלא מדשבתו לרבו ולפ"ז מאי פריך שבתו פשיטא הא איצטריך לאשמעי' דיכול הרב לומר וכו' דאי לא קאמר אלא ניזון מן הצדקה לא שמעינן מידי. ומכח האי קושיא איכא סייעתא להגירסא דלא הוו גרסי שבתו פשיטא אלא רפואתו פשיטא הוא דפריך וא"כ דין עבד כנעני של חבירו שוה לדין עבד שלו בזה כקושית התוס' שם מהמתני' ולא ניחא להו לחלק כדמחלקי התוס' וע"ש: