מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 3

משום יישוב ארץ ישראל. ובגיטין פ"ה גריס לה משום יישוב ומסיק התם דמדקאמר משום יישוב סתמא הדא אמרה היא בארץ היא בח"ל. ושם כתבתי לדעת הרמב"ם ומצויין שם בפ"י מהל' גזילה הלכה ה' וט"ס הוא וצ"ל הל' ט' דדין חורבה שם היא כתובה. ולכאורה נראה דהרמב"ם מפרש לה להא דאמרינן בפ' השואל דף ק"א ע"ב מאי הוי עלה א"ר יעקב א"ר יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו מ"ט משום יישוב א"י א"ד משום כחשא דארעא מאי בינייהו א"ב ח"ל. ולפי' רש"י בשדה איורד לתוך שדה ונטעה שלא ברשות קאי דאם אמר נטיעותי אני נוטל אין שומעין לו ולפ"ז הוה משמע דבחורבה לעולם שומעין לו כדפי' שם דבבית אחורבה קאי אבל הרמב"ם מפרש דהכל אחורבה קאי כדמוכח התם דבחורבה מיירי פלוגתא דלעיל ועלה קאמר מאי הוי עלה וכו' שאם בנאה בשדה חורבה של חבירו אין שומעין לו כמו דמשמע מהכא דבבנין קאי ומשום יישוב א"י ופסק כלישנא בתרא מפני שמכחיש את הקרקע וסתמא קאמר ואפילו בח"ל. וכמו בדין שדה דלעיל הלכה ה' דדעתו ג"כ כדעת הראב"ד ז"ל דאפילו בח"ל דסתם וכתב מפני שמכחיש את הקרקע והשתא סוגיא דהכא כמ"ד התם משום יישוב א"י וסוגיא דגיטין כלישנא בתרא דהתם וכדפסק הרמב"ם. אבל ממה שראינו דלא הביא שום אחד מהמפרשים ומהאחרונים דעת הרמב"ם לחלק אפילו בבונה בחורבה בין בית לשדה וכולם כאחד כתבו בסימן שע"ה דבבנין לא שייך הכחשת קרקע וא"כ צריך לפרש גם דברי הרמב"ם כן דבהלכה ט' בבית וכו' אבנה דלעיל קאי ובשדה אנטיעה קאי. ובענין מה שפירשתי סוף הסוגי' בגיטין שם ראיתי בס' המלחמות להרמב"ן ז"ל בפ' השואל דגריס בביקש ליטול בתרא דמי עציו ואבניו וכבר פירשתי שמה על דרך הזה כמו שהוא כתובה לפנינו ועולה יפה: