מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 6 · הלכה 2 · Segment 2

תני רועה וכו'. האי תוספתא כמסקנת הבבלי לרבא שם נמי אתיא בפירושא דמתני' דאפילו שומר שמסר לשומר חייב. מתניתא איירי דמסריה לברזיליה דאורחיה הוא וכדפרישית במתני' ר' יוחנן ור"ל תריהון אמרין וכו'. וכן ס"ל לר' יוחנן שם דף נ"ח אפי' מערוגה לערוגה וכו' אלא דהכא מוסיף הש"ס לקמיה דאפילו מגינה לגינה ס"ל הכי ופשוט הוא דכן נמי דינא למאי דאמר התם דהא עד שתצא לדעת קאמר דבעי' שידעו הבעלים ביציאתה וא"כ מערוגה לערוגה ומגנה לגנה חדא טעמא וחדא דינא אית להו דכל זמן שלא ידעו הבעלים מיציאתה משם אינו מועל עליו לשומרה והיינו דקאמר עד שתצא מתוכה לר"ה שאז בודאי נודע לו יציאתה. אלא דבענין חזרה לשם כבר מוסכם מכל הפוסקים כרב פפא דהתם דאפילו חזרה שלא לדעת הבעלים חייב שיהיה לו לשומרה שלא תחזור. ובענין אם שמרה אח"כ בנעילת דלת כראוי כבר כתב הה"מ בפ"ג מנ"מ הל' י"ב שדעת הרמב"ם ז"ל שפטור אם אח"כ חזרה ויצאת והזיקה ושהראב"ד ז"ל בעצמו חזר בו בפירושיו מביאו הרשב"א ז"ל בחידושיו. ומה שכתב הכ"מ וכן בב"י שדברי רבינו סתומים הם וסובלים איזה פירוש משני הפירושים. לענ"ד נראה להדיא מסתימת דברי הרמב"ם כפי' הה"מ שהרי כתב מפני שהיה לו לשמרה שלא תחזור והדבר ידוע דסתם שמירה בנעילת דלת כראוי סגי כמו שביאר ריש פ"ד ואם היה דעתו ז"ל לחלק כאן משום שכבר יצאתה פעם אחת היה לו לבארו לומר שהיה לו לשומרה בשמירה מעולה: