מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 3

איזהו דבר שיש לו אחריות וכו' מתוך הסוגיא וממה שפירשתי בפנים נתבאר דדברי שמואל דהכא הם כדברי רבא דהתם בסוגיא דריש פרקין ובמאי דס"ל דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ורישא דמתני' דקתני פטורין מלשלם ע"כ בשאכלום מיירי ומשום דלאחר יאוש מיתוקמא מתני' כדמוקי התם אליבא דרב חסדא והילכך פטורין בשאין הגזילה קיימת דאי לפני יאוש אפי' אין הגזילה קיימת חייבין וכדרב חסדא דאם אכל א' הגזילה קודם שנתייאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה והכא דגזלן ליכא הם חייבין ואם הגזילה קיימת אפי' לאחר יאוש חייבין דהא יאוש כדי הוא ולא קני היכא דבאיסורא בא לידיה ושינוי רשות לא הוי דרשות יורש לאו כרשות לוקח ומש"ה לא מיתוקמא רישא דמתני' אלא בשאין גזילה קיימת ובלאחר יאוש ורבא ורב חסדא בחדא שיטתא קיימי. וסיפא דמתני' ודאי לענין דינא הוה מצינן לפרושי דאגזילה קאי וכדמפרש לה הכא אליבא דשמואל ור"ל דכרבא דהתם ס"ל וה"ק אם היה דבר שיש בו וכו' כלומר שהגזילה קיימת היא חייבין והא דמוקי לה רבא התם לסיפא דמתני' דה"ק ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין היינו מכח הקושיא דמקשה והא מדקתני סיפא אם היה וכו' מכלל דרישא בגזילה קיימת עסקינן ולא ניחא ליה להש"ס דהתם לאוקמי רישא וסיפא בתרי גווני כדמוקי הכא אליבא דשמואל והילכך דחוק רבא ומוקי לכולהו דמתני' בשאין גזילה קיימת ובחסורי מחסרא וסיפא בהניח אחריות נכסים מיתפרשא. ולענין דינא רבא דהתם ור"ל ושמואל דהכא בחדא שיטתא הוו. ולרב דהכא דס"ל כרמי בר חמא דהתם דרשות יורש כרשות לוקח דמי ואי מתני' בלאחר יאוש מיתוקמא א"כ אפי' הגזילה קיימת פטורין דהוי יאוש ושינוי רשות והיינו דמוקי לה הכא אליבא דרב לסיפא דמתני' דבשהניח להן אחריות נכסים קאמר ומשום דבעי לאוקמי למתני' דבלאחר יאוש מיירי. וכדפי' רש"י ז"ל שם ד"ה רשות יורש כרשות לוקח דמי וע"ש. והא דמוקי התם לקמן אליבא דרמי בר חמא בלפני יאוש היינו משום דבהדיא קתני בברייתא דר' אושעיא גזילה קיימת חייבין וההיא לא מיתוקמא אליביה אלא בלפני יאוש ולית ליה לדרב חסדא כדפי' רש"י שם. ובענין האי אוקמתא דהכא לרב דס"ל דרשות יורש כרשות לוקח דמי ומוקי לסיפא דמתני' בהניח אחריות נכסים לכאורה הוה קשה דהא לדידיה מלוה ע"פ אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות ס"ל כדקאמר וא"כ כי הניח להן אחריות נכסים מאי הוי והתוס' כתבו שם ד"ה ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים וכו' למ"ד מלוה ע"פ אין גובה לא מן היורשים וכו' איכא לאוקמי בשעמד בדין וכו' וע"ש וזה לפי גי' הבבלי סוף פ' ג"פ דרב ושמואל תרווייהו ס"ל התם כן. ועכ"פ לרב דהכא קשה דלא אוקי הכא בשעמד בדין. אלא די"ל דלמאי דפי' רש"י ז"ל לעיל פרק הגוזל קמא דף ק"ד ע"ב גבי הא דקאמר התם וניחייב בנו חומש וכו' ל"צ דאיכא אחריות וכי איכ' אחריות נכסים מאי הוה מלוה ע"פ הוא וכו' ורש"י ז"ל לא גריס לה להאי קושיא שם דטעמא דחייבין להחזיר משום כבוד אביהן הוא והתוס' קיימו הגי' וע"ש וכשיטתייהו דהכא. והשתא יש לומר דהאי טעמא דהכא נמי משום כבוד אביהן הוא ובשהניח להן אחריות נכסים כמבואר. ורש"י שפי' כאן בדברי רבא באוקמתא דהכא באחריות נכסים וחייבין לשלם משום דאשתעבוד נכסיה אליבא דהלכתא פי' הכי דקי"ל שיעבודא דאורייתא ול"צ הכא לפרש אליבא דרבא דקי"ל כוותיה בהא דהכא דטעמא משום כבוד אביהן הוא. וכדמוכחא הסוגיא דאלא קאמר אלא אמר רבא וכו' ולא חייש לה להא דמתני ר' לר"ש ברי' דבגזילה קיימת ובדבר מסויים מיירי ומשום כבוד אביהן אלא דטעמא דהכא משום שהניח אחריות נכסים ואפילו אין הגזילה קיימת חייבין דמחיים אשתעבד נכסיה. והשתא מבואר דמכאן ראיה גדולה ומוכרחת דקי"ל כמ"ד שעבודא דאורייתא בקרקע וכמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם ז"ל וכמסקנא דהכא אליבא דרבא. ועיין בהגוזל קמא הלכה ב' ד"ה הלכה כר"מ:

שמואל אמר דאיקני אינו גובה ממשועבדין וכו' כבר נתבאר דבבבלי פ' ג"פ קמו רב ושמואל בחדא שיטתא ובנוסחא דהכא פליגי בענין מלוה ע"פ אם נגבית מן היורשין. ומאן דבעי לפרושי דאיקני דהכא על נוסח השטר דאיקני כמו שהורגל בש"ס דילן משתבש. דהכא במתני' במלוה ע"פ איירי ולא שייכא נוסחת כתיבת דאיקני לא כאן ולא לקמן גבי פלוגתייהו בפ"ק דב"מ ואם באנו לפרש על כתיבת דאיקני בשטר היה צריך לדחוק ולומר דה"ק שמואל דדינא דמלוה ע"פ גבי יורשין הוי כעין דינא דא קני בשטר דאינו גובה מנכסים משועבדים הא מבני חורי גובה ואפי' מן היורשין וה"נ במלוה ע"פ כן דנגבית מבני תרי אפילו מן היורשין. ובבבלי פ' מי שמת דף קנ"ז ע"א מיבעיא ליה לשמואל אי כתיבת דאיקני מהני לגבי לקוחות והכא הוי משמע דס"ל בפשיטות דלא מהני ומיהו דוחק גדול הוא לפרש כן דמאי איצטריך ליה לדמות דינא דמלוה ע"פ מן היורשין לדין כתיבת דאיקני לגבי לקוחות או לגבי יורשין ולימא בפשיטות אין יורש כמשועבד וגבי בני חרי. ולמאי דפרישית בפנים דיוקא דמתני' דפ ג"פ קמ"ל וכן מוכרח עוד האי פירושא מסוגיא דפ"ק דב"מ בהלכה ו' וע"ש: