מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 5

והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה. הכי גרסינן בתוספתא פ"י זה הכלל כל גזילה שהיא בעינה ולא שינה אותה מברייתא אומר לו הרי שלך לפניך ואם שינה אותה מברייתה משלם כשעת הגזילה והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה ע"כ. ובודאי לענין הקרן לא מיתפרשא שאין חילוק בין גנב לגזלן בזה דאם קנאה בשינוי משלם כשעת הגזילה והגניבה ואם לא נשתנית מחזיר כמות שהיא. ורב דאמר בפ' מרובה דף ס"ה ע"א קרן כעין שגנב וכו' הא מסקינן התם דלענין יוקרא וזולא וכו' כדאיתא. ולדברי האי תלמודא דמייתי לסיפא דתוספתא אהא דלעיל ומשמע דהאי לעולם קאי בין נשתנית או לא והיינו בשמינה והוכחשה מאיליה או כחושה והשמינה כדמוכח דהאי דלעיל ע"כ במאליה מיירי דאי בשהוציא הוצאות עליה ליכא למ"ד דאיכא לנגזל שבחא ביה ולא שייכא דיוקיה דרב חסדא וכן מאי קמ"ל ר"ז דאי בהכחישה בידים פשיטא דמחזיר לו השומן אלא ודאי במאליה מיירי וא"כ הא דקאמר והגנב לעולם וכו' אתשלומי כפל קאי וזהו כדעת הר"י בתוספות פרק הנזכר שם ד"ה אנא מפטימנה כו' דאפילו לשנתפטמה מאליה משלם כפל ארבעה וחמשה כעין שגנב דמצי א"ל אטו שמינה גנבי ממך. ואין כן דעת הרי"ף ז"ל וכמו שכתב הרא"ש דדוקא בפיטמה הוא אבל פטום דממילא משלם כדהשתא וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"א הלכות גניבה הלכה י"ג גנב כחושה והשמינה וכו' דוקא השמינה הוא והכחישה משלם כפל ארבעה וחמשה כעין שגנב. ודברי התוספתא משמע נמי כן דקתני ואם שינה ולא שינה ועלה קאמר והגנב לעולם וכו' ועיין עוד מזה ביחוד הדיבור שייחדתי בענין דין שינוי ויאוש וחלוקי הדינים לכל השיטות ודעות מתחלקות ומה שחדשתי ומצאתי בס"ד בהסוגיות אשר מהם נובעים מקור הדינים ושרשיהם והמסתעפים מהן תמצאנו בעזה"י בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות והשיטות סימן י"ב: