מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 5 · הלכה 5 · Segment 3

אבא יוסי בן חנן אומר ממשמע וכו'. ברייתא במכילתא משפטים פרשה ח' והתם דריש לה לדרשא אחריתא דלקמן בדבר אחר מהרה וכו' שאינו משלם אלא לבעל הריון וצריך לפרש הכא נמי כן דכמו דבר אחר ודרשא אחריתא היא. והאי דרשא קמייתא עד שיכה במקום עוברה כרשב"ג אתיא דדריש הרי בבבלי פירקין דף מ"ט ע"א ורבנן דרשי לה התם הרה ללמד שבח הריון לבעל דרשב"ג אית ליה דחולקין הבעל והאשה בשבח ולדות בשאינה מבכרת. ודרשה דלקמן שהוא לבעל הריון נפקא להו כדדריש רב פפא התם בפרק דלעיל דף מ"ג ע"א התורה זכתה דמי ולדות לבעל אפי' בא עליה בזנו' דכתיב בעל האשה אבועל קפיד קרא ועיין בדיבור דלקמן:

רבי עוקבא שאל בא על אמו וכו'. התוס' הביאו לזה בסוגיא דפ"ד דלעיל דגרסינן התם בההיא דר"ע אשה נזקיה ליורשיה וכו' לא אמר ר"ע אלא בכופר וכו' בגרושה אמרי גרושה נמי תיפלוג בדמי ולדות אמר רב פפא התורה זכתה לבעל אפי' בא עליה בזנות וכתבו התוס' בירושלמי בעי ר"ע בא על אמו וכו' לפי גירסתם הוה קשה דהא ר"ע ס"ל בחייבי לאוין נמי אין קידושין תופסין בהן. והרשב"א ז"ל כתב דאה"נ כן לר"ע גם חייבי לאוין אין ראוין לקרותן בעל. ומ"מ אכתי קשה מ"ש חייבי כריתות דנקט. ולגי' דהכא ניחא ובענין כוונת התוס' דהביאו להך דהכא על הא דרב פפא נראה דכך הן הצעת הדברים דהא איכא למידק הא דפריך גרושה נמי תיפלוג וכו'. לפי הס"ד הוי ליה למיפרך תישקול לכוליה והרשב"א ז"ל גורס באמת כי מכת האי קושיא. ויש ליישב הגי' שלפנינו. וזה דברב פפא נמי לכאורה איכא למידק דקאמר אפי' בא עליה בזנות זנות מאן דכר שמיה לא ה"ל למימר אלא התורה זכתה לבעל כדכתיב. אלא דה"פ דקס"ד דגרושה דקאמר שנתגרשה מזה ונשאת לאחר דאל"כ מאי קמ"ל בגרושה פשיטא דאין הבעל יורשה ואם אין האשה ודאי ליורשיה הוא אלא ודאי כשנשאת לאחר והוה אמינא דכשנשא' זה זכה בדמי נזקה קמ"ל דלא משום דהחבל' מקודם שישבה תחתיו היתה והשתא פריך אי הכי בגרושה נמי תיפלוג בדמי וולדות וכלומר דנהי דמן הסברא הוא דהבעל הזה לא מצי למישקל כוליה דלאו בעל הריון הוא והאשת נמי לא תישקול כוליה דבעל האשה כתיב וקס"ד דלבעל האשה שיושבת תתתיו בעינן. וכדהסבירו התוס' בדיבור דלעיל. וא"כ תיפלוג עם זה הבעל בדמי ולדות ויורשיה עם יורשיו. ואל תתמה מה שייך זה הבעל לדמי הולדות דהא בהדיא קאמר הכא דאי לאו קרא שומע אני אע"פ שאין ההריון שלו וכן בתוספתא נתגרשה מזה ונשאת לזה וכו' ת"ל וכו'. ועוד דלרשב"ג דס"ל דשבת ולדות חולקין והיינו דאשה משבחת לימכר כשהיא הרה יותר משהיא ריקנית כדפי' רש"י ז"ל שם א"כ פשיטא דיש סברא לפי ה"א דלהבעל שהיא יושבת תחתיו היום דיש לו חלק בשבת זה ועלה קאמר רב פפא לא כדקס"ד אלא הכל לבעל הריון הוא ועליה הוא דקפיד קרא תדע דמבעל דרשינן אפי' בא עליה בזנות וכלומר מהיכא נפקא לן זה מדכתיב בעל שראוי לקרותו בעל אם היה נושאה ולאפוקי אם בא על אלו שאין ראוי לקרותו בעל כדמסיימו התוספות מדרשא דהכא וא"כ מדלא קפיד אלא שראוי לקרותו בעל ואפי' בא עליה בזנות ולאו בעלה הוא אפ"ה זכתה התורה לו אלמא לבעל הריון הכל הוא ואין לאחר שום חלק בהן. ובענין הדיקדוק שדיקדקתי מאי קמ"ל בגרושה רש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' שגירשה אחר החבל' אבל עדיין יש לפקפק לפי דבריו דפשיטא דהכי הוא: