מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 6 · הלכה 7 · Segment 2

כהדא חד בר נש אפקד גבי חבריה חד שק צרור. הרי"ף ז"ל הביא כל זה בסוף פרקין וגריס התם אתא עובדא קמי רב ואמר ה"ז נשבע ונוטל וכבר עמדו אבות העולם על סוגיא זו ופירושה יש מראים פנים לכאן ויש מראים פנים לכאן. ומ"מ בעיקר פירוש האי עובדא הסכימו רוב הגאונים דבפקדון ובדיני' מיירי. וכן כתב הרא"ש ז"ל אחר שרצה לפרש דהאי עובדא ג"כ באונס אשו מיירי סיים בדבריו וז"ל ושמעתי שהגאונים פירשוהו בפקדון וכתבו דעשו תקנת נגזל בפקדון ואין לזוז מדבריהם עכ"ל. וא"כ אכן מה נעני אבתרייהו כ"א למנקט בשיפולי גלימייהו. ואומר אני דאחר שבארתי בפנים היטב הדק אחר העיון כל הסוגיא והראתי פנים דאף להסכמת הגאונים ז"ל דהאי גופא דעובדא ודאי בפקדון ודיני' מיירי ויתד היא שלא תמוט מ"מ צריך להמשיך במשיכה הנקנית לכל מעיין ומודה על האמת כל הדברים שנשנו בריש הסוגיא שיהא נוח לנו להבין האי סייעתא מהתוספתא ומהאי עובדא. ולפענ"ד מבואר כל הצורך בפנים על דרך פי' הגאונים בהאי עובדא והקשר קשר אמיץ במה שמקושר להא דלעיל. ולא נשאר לנו לבאר כ"א ראשי הדברים ולהיכן נוטה הפי' שפירשתי ומה שתירצתי בס"ד במה שראיתי לא' קדוש מדבר בענין זה והוקשה לו דבר מה וכן לפלפל במקצת על דברי הר"ן ז"ל שהעמיד דבריו דהאי עובדא באונס אשו מיירי ועיין בקונטרס האחרון בביאור הסוגיות והשיטות בסימן ח' שם נתבאר הכל בס"ד: