כל המקלקלין פטורין וכו'. למאי דפרשית בפנים עולה כהא דמשני לה התם דף ל"ה ע"א אליבא דר' יוחנן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו ובעי למקלייה להתגנדר בקוטמא. ורבא משני לה התם בשינויא אחרינא מתני' בשוגג וכו'. ודע דלכאורה קשיא מהאי סוגיא לשי' הרמב"ם ז"ל דפוסק גבי חובל בחבירו מבעיר גדיש של חבירו אע"פ שא"צ לדם ולאפר חייב מפני שעושה נחת רוח ליצרו והוי כמתקן כמ"ש בפ"ח מהל' שבת ובריש פי"ב שם ולפ"ז לא הוה צריך הש"ס להני אוקימתי ומיהו י"ל דהוא ז"ל לשיטתיה אזיל למאי דפוסק במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה וכן במקלקל בחבורה והבערה ומפני שדבר זה צריך ביאור רחב ביותר אציג לפניך קונטרס בפ"ע בסוף החיבור ושם תראה ביאור לכל השיטות בהאי ענינא ומה שתירצתי לדבריהם ומה שחידשתי בדינים אלו בס"ד:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 3 · הלכה 10 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ad22e0fdadc0a9042270a91bb4120f94d69a486ed6b262224fa5823b1068f208