מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 4

הכובש קמה. שכפה קמה של חבירו שתבער בה האור ומוקי לה התם דוקא דמטיא ברוח שאינה מצויה דאי ברוח מצויה אפי' בדיני אדם מיחייב ועיין בפ' ב' הלכה ה' ד"ה במניח את האור בביאור סוגיא דחררה מה שביארתי מזה בע"ה:

והפורץ גדר לפני בהמה. כבר מבואר הוא בדברי הפוסקים והמפרשים דמה דאיתמר בבבלי דף נ"ה ע"ב עלה ה"ד אלימא בכותל בריא בדיני אדם נמי מחייב אלא בכותל רעוע. שרוב המפרשים פירשו דעל הכותל קאי כמבואר בדברי התוס' שם וכן פי' הרשב"א ז"ל דאי על הבהמה אפילו בכותל בריא פטור דהא גרמא בעלמא הוא ועוד דהא תנן פרצוה ליסטין פטורין. והרא"ש ז"ל דמפרש אתרווייהו קאי לענין דינא דעתו כדעת התוס' ע"ש. אבל הרמב"ם ז"ל מפרש דאבהמה קאי. וכבר הועתקה תשובתו לחכמי לוניל על זה במה שתירץ בזה מההיא דליסטין דהתם דעתן לגזול ולפיכך כל זמן שלא הוציאוה מרשות הבעלים לא נתחייבו ולא עמדה ברשותן. ולפיכך נמי צריך לאוקמי בסיפא דמתני' הוציאוה ליסטין וכו' בשהכישה במקל דבזה קנאו אותה וברשותן היא. ובענין קושיא דגרמא בעלמא הוי ראיתי שהרב המאירי ז"ל חיזק דבריו דהכא גרמא הוי שעשה מעשה בידים. ומיהו בדין כותל רעוע לענין חיוב דבעל הצאן. דלדעת הרמב"ם ז"ל שהביא בריש פ"ד דהוי כנעל שלא כראוי וחייב. ולפיכך נמי כתב בדין הפורץ גדר בכותל רעוע שחייב בדיני שמים מפני שגרם לחבירו לשלם וכמו שמבואר בתשובתו שם הובא במ"ע. ולדעת האי תלמודא היה נראה מדקאמר לעיל היתה גדורה מג' רוחותיו ופרוצה וכו' דמיבעיא ליה אם יצאת ממקום שפרצה היא כמבואר משמע דעכ"פ כנעל בפניה דמי לפי ה"א אלא דלהמסקנא ניחא וכמו שמפורש לעיל: