קריאה במקור

רבינו גרשום על ערכין · דף 21a

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

חייב להעמיד לו בית. משכיר לשוכר שאין יכול לומר לו הרי שלך לפניך שהרי נותץ]:

הקדישו. השוכר:

הדר בו. שלא (נתנגע) ברשותו (שלו):

כיון דמעל. מה שנהנה ממנו:

נפק ליה שכר לחולין דמשום הכי חייב קרבן:

[מעילה. הנהנה מקדשי שמים. משום דמפיק קדושה לחולין. כגון דאמר המקדיש הכי] לכשיבואו דמיו יקדשו לא מעל שוב דלא הקדיש בית אלא שכירות הקדיש:

חייבי ערכין ממשכנין אותן. [הגזבר] אם ישהום דכיון דלאו לכפרה אתו ולא מהדר ליתנן:

[חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין דכיון דלכפרת עצמו הן זהיר להביאן:

חייבי עולה ושלמים ממשכנין אותן דלא אתו לכפרה ויתרשל להביאן]:

אע"פ שאין מתכפר לו. האי מתכפר [לו] לא כפרה ממש אלא אע"פ שאין מתקבלין לרצון עד שיתרצה להביאן מעצמו:

שנאמר לרצונו. לפני ה' אפילו הכי ממשכנין אותן [וכופין אותו] עד שיאמר רוצה אני:

וכן אתה אומר בגיטי נשים. אע"ג דגט המעושה פסול כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכשר:

על אחד משלשתן. [או אעולה או אשלמים או אחטאת יצא] הלכך אם גילח על העולה צריך למשכנו להביא חטאת:

בעולת יולדת. שאינה יכולה להביא חטאתה עד שתביא עולתה קודם:

[הואיל ואקדמה קרא. דכתיב אחד לעולה ואחד לחטאת ולא פשעה בה:

למקראה הקדימה הכתוב. כלומר לקרות העולה קודם לחטאת הקדימה הכתוב אבל להקרבה לא אקדמה:

אלא לעולת מצורע. אין צריך למשכן דתניא כו']:

עולה צריכה דעת. כלומר המביא עולה צריך להביאה לרצונו:

דאפריש ליה חבריה. אם חברו הפריש בגינו עולה שלא צריך להפרישה לרצונו של נודר:

מדידיה. היכא דמפריש משלו אבל כשמפרישה חבירו בשבילו נימא דניחא ליה שחברו נותנה בשבילו ולא בעינן למישייליה דודאי ניחא ליה:

קמ"ל. דבעינן למישייליה דזמנין דלא ניחא ליה לאיניש כו' הלכך בעינן לדעתו:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: c83d035e2ae7eef9ddb498e79f502d51c02b145369558a5059cd0a5c0c630c3a