פרדסות סביסטי. שבאותו מקום שהן מעולות הרבה כשהוא פודה נותן בין בזו ובין בזו נ' שקל:
קריאה במקור
רבינו גרשום על ערכין · דף 14a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אסור לאדם לומר כמה נאה עובד כוכבים זה. משום שנאמר לא תחנם לא תתן להם חן]:
דלאו בני אחוזה נינהוא)אולי צ"ל בא"י דעובד כוכבים וכו': דעובד כוכבים לא קני (גופא) [שדה] ועוד שאין לו שאר אב ואיןב)עי' קידושין יז: דעובד כוכבים יורש את אביו ד"ת וכ"ה כאן בתוס' ד"ה בעובד כוכבים וצ"ע: יורש את אביו:
מתני' בחולת המחוז היינו שדה שסמוכה למחוז העיר שדורכין אותה בני אדם ועוד כיון שסמוכה לעיר ועומדת בקמתה רואין אותה בני אדם ונותנין בה עין רעה ואינו עושה פירות כ"כ:
גמ' מקדיש בעין יפה מקדיש. והקדיש את האלנות לדמיהן [לבד וחוזר ופודה קרקע כו']:
פרדיסות משמע דאית בה אילנות וקתני נותן [בבית] זרע חומר שעורים נ' שקל אלמא אינו צריך לפדות את האילנות בפני עצמן:
[ראויה לפרדיסאות קאמינא. ולא דאית ביה אילנות:
ת"ל] שדה מכל מקום. כלומר שיפדה את השדה ואין צריך לפדות את האילנות:
[הכא נמי פודה וחוזר ופודה. כלומר שלאחר שפדה השדה פודה את האילנות]:
ממטע עשרה לבית סאה. כלומר שישנן נטועין [בשוה] בתוך בית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע אגב האילנות אע"ג שלא הזכיר את הקרקע דבטילה היא (אגב) לגבי האילנות [ואת האילנות שביניהם אילנות קטנים שעלו בין אותן אילנות]. פחות מיכן או יתר מכן שנטועין אותן י' אילנות בפחות מבית סאה או מפוזרין ביותר מבית סאה דבטלו מתורת אילנות:
או שהקדישן בזה אחר זה. לאילנות הרי זה לא הקדיש (אלא) את הקרקע:
אלא (א"כ) [אפי'] הקדיש בפירוש הקרקע וכשהוא פודה וכו'. וקא פריך מרישא דברייתא:
ר' שמעון אומר לא הקדיש אלא את החרוב כו' דדבר חשוב הן דקא ינקי משדה הקדש. אבל לא שאר האילנות דמקדיש בעין רעה מקדיש:
הקדיש את האילנות ואח"כ הקדיש הקרקע. אע"פ שנטועין עשרה בבית סאה ובזה אחר זה הקדיש (שדה ואת האילנות כשהוא פודה כו' בשויהן) [פודה את האילנות בשוויהן וחוזר כו':
ניזיל] בתר פדיון. הואיל ובשעת פדיון ישנה לקרקע מקודשת עם האילנות ונפרקו אגב ארעייהו:
מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה. דבשעת הקדש היתה שדה מקנה:
ואח"כ מת אביו. והיה ראוי לירש אותה שדה אם לא קנאה:
מנין שתהא לפניו. עכשיו בשעת פדיון:
כשדה אחוזה. ויפדה בית זרע חומר שעורים בנ' שקל כסף:
ת"ל ואם את שדה מקנתו וגו' אלמא אזיל רבי שמעון בתר פדיון אע"ג דלא הויא שדה אחוזה בשעה שהקדישה אלא בשעת פדיון אזלינן בתר השתא:
ומת אביו ואחר כך הקדישה. דבין בשעת הקדש ובין בשעת פדיון הוי שדה אחוזה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c83d035e2ae7eef9ddb498e79f502d51c02b145369558a5059cd0a5c0c630c3a