מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 2

טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועדות בטל. לקושטא דמילתא טעם הזה מספיק ליו"ט האחרון של חג שאין הראשון מפסיק מהטל ולהזכיר גשם וכן ליו"ט הראשון של פסח לזה שאין האחרון מזכיר הגשם אלא טל ונמצא מזכיר טל בהתחלת המועדות ובצאת המועדות אבל אין הפעם מספיק למה שאין הראשון מזכיר טל ביו"ט הראשון של פסח ונראה דבאמת עיקר הכוונה של הטעם הזה על שאין הראשון מזכיר גשם ביו"ט האחרון של החג אלא האחרון הוא שמפסיק מהטל ומתחיל להזכיר הגשם משום כדי שיצאו המועדות בטל ולפיכך הראשון אינו מזכיר גשם אלא עדיין מזכיר הוא הטל. ומפני שכל זה נשנה בא"י שמזכירין כל ימות הקיץ הטל וביו"ט האחרון של חג מפסיקין במוסף מלהזכיר הטל ומתחילין להזכיר הגשם. והתיו"ט ציין על שהאחרון אינו מזכיר גשם ביו"ט הא' של פסח ירושלמי מ"ט דר' יודה וכו' ובאמת עיקר דבר זה על שאין הראשון ביו"ט האחרון של חג מזכיר הגשם אלא עדיין מזכיר הוא הטל הוא דנאמר וכ"כ הר"ן והזכרתי בריש מכלתין אלא דמ"ש שם דמה דמקשה ומשני הכא בריש מכלתין ויזכיר מבערב וכו' לא קאי אלא איו"ט הראשון של פסח ומשום דבהאי טעמא כדי שיצאו המועדות בטל סגי לן על הא דיו"ט האחרון של תג וכלומר דמשום הכי אי אפשר להתחיל להזכיר הגשם מבערב זהו דבריו אבל אינם מוכרחים ולאו מילתא היא לאקשויי למה ליה למיהדר בתר טעמא אחרינא לית כל עמא תמן וכו' הא כדי שיצאו המועדות בטל הוא דבעינן חדא דאינו מקשה בריש מכלתין אלא על הא דקאמר שכל היום כשר ללולב עלה הוא דקאמר ויזכיר מבערב וכו' כדפרישית שם ועוד דבר מן דין דיוקיה לאו דיוקא הוא דבריש מכלתין אליבא דר' יהושע דברייתא דקאמר משעת הנחתו הוא דמפרש לה ואזיל והכא אליבא דר' יהודה שאמר משום ר"י בן בתירה הוא דקאמר ולמר צריכין להאי טעמא דלעיל ולמר איכא טעמא כדקאמר הכא ולא קרב זה אל זה: