וחרסים כהפקר דאתי ממילא דהא איהו לא עבד ולא מידי אבל אם נתכוין לזכות בחרסים חייב דהא לאו הפקירא נינהו וכן הלכתא (דף כט:) ומפקיר נזקיו דעלמא דלאו אנוס פלוגתא דר' יוחנן ור"א חד אמר חייב וחד אמר פטור [מאן דאמר פטור כרבנן] ומ"ד חייב אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן דלא אמרי רבנן מפקיר נזקיו פטור אלא היכא דהוא אנוס אבל מפקיר נזקיו דעלמא חייב ואסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר חייב [דאמר ר"י הלכה כסתם ותנן החופר בור ברה"ר ונפל שור לתוכו או חמור ומת חייב תסתיים] והלכתא כוותיה
קריאה במקור
רי"ף בבא קמא · דף 13b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולענין אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר קי"ל כשמואל דאמר (דף כח:) כולן מבורו למדנו ובכולן אני קורא בהן שור ולא אדם חמור ולא כלים והני מילי לענין קטלא אבל לענין נזקין אדם נמי חייב וכלים פטור בין אפקרינהו בין לא אפקרינהו דכל תקלה בור הוא א"ר אלעזר לא תימא נתקל באבן ונישף בה הוא דחייב אבל נתקל בקרקע ונישף באבן פטור אלא אפי' נתקל בקרקע ונישף באבן חייב כמאן כר' נתן דאמר כל היכא דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי וכן הלכתא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0dacc90a356efed4250f494101571e69c1b94782c29f7d70449c3859e6976a8a