קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מכות · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 2

על מנת שלא לתובעו. תוך עשר שנים:

שביעית משמטתו. ולא אמרי' כיון דהשתא בשביעית לא קרינן ביה לא יגוש שלא הגיע זמן פרעון אף שמוט לא קרינן ביה אלא כיון דסוף דאתי לידי לא יגוש קרינא ביה שמוט והכי פירושא דקרא לא יגוש בזמנו את רעהו כי קרא שמטה קודם לכן:

הא תנינן. כלומר ותדע דהא תנינן שביעית פ' בתרא:

השוחט את הפרה. בהקפה להלוקחים וחילקה בר"ה של מוצאי שביעית אם היה החדש מעובר שהחדש אלול ל' יום למצא יום זה היה סוף שביעית משמט דשביעית משמטת בסוכה דכתיב מקץ ואם לא היה מעובר הויא לה ההלואת ר"ה של מוצאי שביעית ואינו משמט:

ומר. ואמר ר"ל מתני' דר' יהודה דאמר ברישא דהך הקפת החנות ראשון ראשון משמט אם לקח באמנה פעם ראשונה מן החנות וחזר ולקח שניה הראשונה שהיתה ראויה לשלם קודם שיקח השניה בהקפה ולא נתן נעשית מלוה ומשמטת ה"נ מעות הפרה היו ראויים לתובען בו ביום שאין דרך להקיף בשר בלא מעות וה"ל הלואה הלכך משמט:

וקשיא וראוי הוא לתובעו בר"ה. בתמיה הא בשעה שחילקה לא היה ראוי לתבוע מעות דהא היה ר"ה ואע"ג שבאו אח"כ עדים מן המנחה ולמעלה מ"מ היו נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש ולא היה ראוי לתבוע המעות בשנת השמיטה:

ומשני כיי דמר. מתני' כי הא דאמר ר' בא כו':

ה"ג מכיון כו'. וכיון שהאמינו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות. וה"פ מכיון שאינו ראוי לתובעו דהא ר"ה הוא לא ה"ל להאמינו ליתן לו בשר וכיון שהאמינו ונתן לו בשר ה"ל כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות ואינה כשאר הקפות אלא הלואה היא הרי אע"ג שההלואה זו אינה ראייה לתבעה עד אחר השביעית אפ"ה משמטת כיון דמעיקרא ע"מ כן הלוהו תבעו אחר שביעית וקרינן ביה לא יגוש ה"נ הלוהו לעשר שנים שביעית משמטת כדרב: