ובלבד מן המפוזרין שבקרפף כתב השירי קרבן וז"ל ק"ק כיוו דאמר הלכה כדברי כמחמיר ממילא ידעינן דכר' נתן ס"ל כו' ע"ש. אולם ראיתי בא"ז (ה' יו"ט סי' ש"ס) שהעתיק דברי הירושלמי רב ירמיה ר' חנינא מטובא בשם רב הלכה כמ"ד מן המפוזרין שבקרפף ע"ש ולא גרס כדברי המחמיר וא"ש אבל יש שם אויר כו' אמר ר' נסא ויאות כו'. ע' בקרבן העדה שפי' בזה ב' פירושים והמה דחוקים. ומצאתי בתמים דעים (סי' רמ"א) שהביא הירושל' הזה וכ' וז"ל כלומר כשם שזה מותר לשמור את העין כך מותר לכבות את הבקעת שלא יתעשנו העינים עד כאן לשונו. וצריך עיון קצת איך יפרש הך כאן לשימור כאן לרפואה שמסיים בירושלמי ונראה דרבי מונא דוחה דאינו ראיה דהתם הוא לרפואה שכבר הוא חושש בעיניו לכך מותר מה שאין כן כאן דהוא רק לשימור פן יתעשנו העינים ואינו ודאי לכן יש לומר דאסור ואתי שפיר כוונת הירושלמי:
קריאה במקור
עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ביצה · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1969-1970
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001824568/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e078b80a7a2d02ae8cdb8b2b7cc4709d71ee922682e193577a85a17a6d2becd4