חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 8 · הלכה 9 · Segment 2

אתא עובדא קומי ר"נ ולא קיבל ר"ל לא הורי כר"ז ור"ה דס"ל דצריך להתנות עם הלוקח שימתין כל משך ימי שכירותו אלא דיכול למכור ללוקח ע"מ להוציא השוכר מיד. ושאל הגמ' מה ופליג אם פליג ע"ד דר"ז ור"ה. ע"ז אמר דלעולם ס"ל כר"ז וכר"ה אך בעובדא דאתא לפניו הי' ביתו ממשכונו גבי חד רומא. כן גי' המרדכי ז"ל ומפרש שהי' הבית ממושכן אצל נכרי רומי אחד בחוב או באנפרות ואם לא הי' פודה הי' נחלט הבית ביד נכרי. ע"כ הורי למכרו לישראל. והרשב"א והר"נ ז"ל גורסין ברתי' הוית ממשכנא גבי חד רומי. וכתב המרדכי ז"ל. אבל אי לא הי' הבית ממושכן גבי חד רומי אלא דצריך למעות אין להוציא השוכר בתוך זמנו ואלא יחזיר על הפתחים. אך כשהיה הבית ממושכן ביד עכו"ם והי' נחלט הבית ונפ"מ לדינא בבית בחו"ל דלהגי' ברתי' אין נפ"מ בין א"י לחו"ל. אבל בבית לא נאמר הדין הזה אלא בא"י. וכדאיתא במס' פסחים פ"ד בירושלמי דהמעשה הי' בציפורי ומשום ישוב א"י אבל בחו"ל אין נפ"מ בזה דמה לן אם צריך המעות לפרנסתו או דהבית תהי' מוחלט ביד עכו"ם הכל אחד היא: