חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 6 · הלכה 6 · Segment 3

ואית דבעי משמעינה מן הדא חמור או שור או שה דכתיב גבי ש"ש בפרשה שני' דכתיב שם ונשבר או נשבה אין רואה שבועת ד' וגו' מה אלו מיוחדין שיש בהם שבר ושבוי' ומתה יצאו קרקעות שאין בהם שבר ושבוי' ומתה נתמעטו משבועה אוציא קרקע ולא אוציא עבדים. מה אלו מיוחדין שיש להם קנס ר"ל דילפינן מפרשה ראשונה דגבי כפל כתוב ג"כ חמור שור ושה. והתם לא כתיב נשבר או נשבה או מתה. לרבות עבדים דבר מיתה ושבורה ושבוי'. וממעטינן שם עבדים מכפל משום דמה הפרט מפורש שם דמי' קצובים כדאיתא בסמוך. וע"כ ממעט גם הכא משבועה וקאמר מה אלו שור וחמור ושה מיוחדין שיש בהם קנס ר"ל דמשלם עליהם כפל דהירושלמי קרא לכפל קנס בסמוך. אף כל שמשלם קנס יצאו עבדים שאין בהם קנס הגם דבקרא הזה יש לרבות עבדים משום דאיתנייהו בשבורה ושבוי' ומתה. אבל ממעטינן משום דשור ושה מיוחד שיש בהם תשלומי כפל יצאו עבדים שאין בהם תשלומי כפל:

ר' ישמעאל דרש או נפש היא. כגי' הפ"מ ז"ל ומוכח היא מה הפרט בתביעת ממון ולעצמו כו' בתביעת ממון פרט לאומר לחבירו תן לי מאתים זוז שאמרת ליתן לי ולא נתת. לעצמו פרט לאומר לחבירו אנסת ופיתת את בתו של פלוני כדאיתא בפירש"י ז"ל במס' שבועות במשנה דף ל"ג ע"ב דאינו יכול לבוא בהרשאה ולתבוע בעד עצמו. ומוציא בדין פרט לאומר לחבירו קללתני וביישתני ר"ל בהקללות הללו גם ביישתני דא"י להוציא ממנו בדין כדקי"ל ביישו בדברים פטור. וכן על קללתו אך שמחייב בד"ש כדאיתא בשו"ע חו"מ סי' ת"כ סי' ל"ט עיי"ש אבל אינו יכול להוציא בדין. ונתחלף בדפוס הבבא לעצמו בבא דמוציא בדין וז"פ. ויש לו דמים פרט לשטרות ופטור על העונש דמשום דמיירי בסתם שור וחמור דאינו חיובו אלא ממון ופטור על הקנס ר"ל דבתובע ממנו קנס כגון תשלומי כפל אינו חייב לישבע. דמה שור וחמור שהיא ממון כן התביעה צריך להיות ממון משא"כ בתבעו קנס פטור משבועה: