חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 4

שיעור השתחוי' עשר אמות האיך עבידא הי' בארוכה עשרים ובקצרה עשר הילך חמש אין ייזיל בדא ה' אמות ואין ייזיל בדא ט"ו. פי' דמפרש האיך מתחייב על הארוכה הא לעולם אינו מתחייב אלא בשיעור עשר אמות דיתירה הארוכה על הקצרה דהוא שיעור השתחוי' הא כיון דהקצרה הי' ג"כ עשר אמות כשיעור השתחוי' א"כ למה חייב על הארוכה וכי בשביל שהי' בו שיעור כדי ב' השתחויות לפיכך חייב בתמי' א"כ כי הי' בארוכה שלשים אמה יהא חייב שתים משום ב' השתחויות בתמי' הא אינו חייב אלא אחת משום שיעור השתחוי' אלא עיקר החיוב היא משום דכשהלך חצי דרך ממה שיש לו לילך הי' לו לפנות אל הקצרה שלא יהי' בו שיעור השתחוי' דלא נשאר אלא ה' אמות והוא הלך ט"ו אמות בארוכה והלך יתירה בארוכה שיעור השתחוי' ואי לא הי' בארוכה לכתחלה אלא ט"ו אמות ובקצרה עשרה הי' פטור לגמרי כיון דבקצרה לבד הי' ג"כ שיעור השתחוי' ואי כשהלך ה' אמות אם הי' נפנה אל הקצרה הי' ה' אמות ועכשיו כשפנה אל הארוכה יש עשר אמות שיעור השתחוי' בזה הי' פטור משום דה' אמות יש לו בלא"ה לילך ולא הוסיף אלא ה' אמות אבל כשבתחלה הי' כ' אמות בארוכה ובקצרה עשרה אז חייב דאז אע"פ שיש בקצרה ג"כ שיעור השתחוי' הכל ביחד מ"מ כשהלך ה' אמות קודם הפרשת דרכים ואם הי' נפנה אל הקצרה לא הי' נשאר אלא ה' אמות הי' פטור משום דמה שהלך קודם הפרשת דרכים בהיתר הלך ואינו מצרף לשיעור השתחוי' וכשפנה לארוכה נשאר לפניו שיעור השתחוי' ור"י מסיק דבעינן שתהא ארוכה יתירה עשר אמות וכדמסיק האיך עבידא דארוכה ל' והקצרה עשר הוא ג"כ כחשבון הזה כשהלך ה' אמות הי' לו לפנות אל הקצרה ולא הי' נשאר אלא ה' אמות שלא יהי' שיעור השתחוי' והוא פנה אל הארוכה דנשאר לפניו שיעור השתחוי'. ותפס דהארוכה הי' ל' אמות ומ"מ הקצרה לא הי' אלא עשרה בס"ה וכשהלך ה' אמות הי' לו לפנות אל הקצרה. והיא הלך בארוכה כ"ה אמה והלך כדי שיעור ב' השתחויות ומ"מ אינו חייב אלא אחת. אבל אם היתה הקצרה כ' אמות וכשהלך י' אמות הי' לו לפנות אל הקצרה ונשאר עוד עשרה אמות כדי השתחוי' אינו חייב אלא א"כ דהקצרה לא הי' כל ההילוך אלא עשר אמות הכל ביחד עם קודם הפרשת דרכים ועם הפרשת דרכים ביחד דאז נמצא דבהקצרה לא הי' כדי שיעור השתחוי':