חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 2

למשכנו לא משום דבר אחר. נכנסו שנים למשכנו בעיא היא אם נכנסו שנים ואמרו שנכנסין למשכנו אם בזה הוי נמי נשבע ינוטל ויכול לתבוע משניהם. או דילמא כיון דתרווייהו נכנסו למשכנו לא הוי כמו בדאיכא אחר דנשבע ונוטל מן הנכנס למשכנו כדאי' בבבלי ובדליכא אחר נוטל בלא שבועה עי' בפוסקים ז"ל משום דכיון דתרווייהו נכנסו למשכנו ושניהם שוין ויכול כל אחד לדחות על חבירו כמו בשנים שהי' רודפין אחר שור אחד זה אומר שורך כו' הממחע"ה במס' ב"ק דף ל"ה עיי"ש או דילמא דיכול לתבוע מן שניהם וגם בזה הוי התקנה לישבע וליטול. וקאמר ייבא כהדא דתנינן בברייתא גבי חבלה יצא חבול מבין שניהם דאיתא בברייתא שם דשניהן חייבין. ונשבע ונוטל משניהם ומיירי דחמי לתרווייהו דחובטין אותו במקלות כדמסיק דאז לא הוי כמו דאיכא אחר אלא דשניהם הוין החובלין ולא יכול כל אחד למימר אני אך חבטתי במקל אבל לא עשיתי החבלה והחבלה היא ע"י השני ז"א אלא כיון דראינו שניהם חובטין אותו במקלות. אמרינן דשניהם יכולין לעשות לו חבלה ונשבע ונוטל משניהם כמו כן הכא בדנכנסו שנים ואמר שנכנסין למשכנו אמרינן שניהן ראוין למשכנו. וסיגנון הגמ' כך ייבא כהדא יצא חבול מבין שניהם [ולא מסיק הברייתא כדרך הש"ס הזה וביחיד בסדר הזה] נשבע ונוטל משניהם. משום דשניהם ראוין לחובלו כן גם שניהם ראוין למשכנו. ומפרש הברייתא דהיכי משכח"ל שניהם חובלים מה חמי לי' בשראו שנים חובטין עליו במקלות ע"כ הוי שניהם חובלים ויכול לתבוע משניהם כן נמי בנכנסו שנים למשכנו: