חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 3 · הלכה 4 · Segment 9

לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפילו עפר עולה הי' רוצה להודות לו. הפ"מ ז"ל מפרש דתיבת עולה הי' רוצה היא שייך לבתר ה"ה ושם אין לו מובן ובאמת הספרים הישינים גרסינן כאן ובאמת הוא שייך כאן. וה"פ לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפילו עפר הוא מילתא באנפי' נפשה וקאי על הסיפא קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא אכל נבילות וטריפות חייב. ע"ז קאמר דבזה לאו דווקא נבילות וטריפות אלא ה"ה עפר משום דהוא רוצה שיהא זה חשוב אכילה דהא מבקש עילה לאסור את אשתו מהנאתו ותלה באכילתו. וזהו דקאמר הגמ' לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפילו עפר. אשתו אסורה. עילה היה רוצה להודות לו לחזק את דבריו שתאסור בהנאתו. ובבבלי דף כ"ד גרסינן באופן אחר כיון דאכלי' והדר אישתבע חשובי אחשבי' לאכילה עיי"ש. והכא קאמרינן באופן אחר עילה הי' רוצה להודות לו ר"ל לקיים דבריו וכן ההיא דבפ' ז"ב במס' סנהדרין ה"ג גבי נאמן עלי אביך דגרסינן שם אבל אמר מקבל עלי אביך. עילה רצה להודות לו ה"נ ה"פ דמבקש עילה שיודו לו ר"ל לחזק את דבריו והראי' דמקבל עליו דברי אביך. וה"נ רוצה לאסור את אשתו מהנאתו ותלה באכילה אם אכלתי היום וכונתו עילה כל דהו אכילה ואפילו לאכילת עפר וזהו עילה לחזק את דבריו שרוצה לאסור את אשתו ולאו דהוא אוסר עלי' אכילה דנימא דלא אסר עפר דלאו בר אכילה היא אלא דאוסר הנאת אשתו ותלה בעילה כל דהו באכילה וכיון דאכילה אינו אלא עילה רק לחזק את דבריו ע"כ אפילו עפר: