עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 3 · הלכה 7 · Segment 8

כי בעיתון מקיימא מתניתא כו' ע' מה שפי' בו הרא"פ ולא ראה בתורת האדם להרמב"ן (שער המיחוש) והובא בב"י יו"ד (סי' של"ה) שכתב וז"ל אמר להון בעיתה מקיימא מתניתא פי' בתמיה לומר שהחברים כקרובים ונכנסין אצלו מיד עכ"ל וכוונתו נראה שאמר בלשון בתמיה שאתם רציתם לקיים המתניתא דבלתי הקרובים אין הולכין לבקר עד אחר ג' ימים ובאמת לא קיימתם בזה המתניתא דהחכמים דינם כקרובים וא"כ היה לכם לילך תוך ג' ימים. והוא שיור קרקע הוא מלתא אחריתא ולא כהרא"פ וע' בחי' הגהות בב"י שם מה שהניח בצ"ע על הב"י שם ולפמ"ש א"ש ונראה שלא ידע שהמה דברי הרמב"ן. והנה הר"מ ה' אבל (פי"ד ה"ה) השמיט דין דהקרובים וחברים נכנסין מיד וכבר תמה עליו הכ"מ שם וי"ל דהר"מ גרס לא בעי מיקיימי מתניתא דשאל להם למה לא רצו לקיים המתניתא (וגם לפי גרסתינו יש לפרש כן) והם לא חשו להשיבו ע"ז מכלל דלא ס"ל כהברייתא הנ"ל וכיון שהם הרבים לכן פסק כמותן ועי"ל דמתההוא דרבא בנדרים (מ"א) וברכות (נ"ה ב') דיומא קמאה אמר להו דלא תגלו כו' מכאן ואילך אמר להון פוקו ואכריזו ודרחים לי לבעי רחמנא משמע שגם האוהבים שהם החברים לא הניח אותם ביום ראשון וזה דלא כהברייתא הלז לכן פסק הר"מ בש"ס דילן. ושוב ראיתי בשיורי קרבן גיטין (פ"ו ה"ה) שהשיג על הרא"פ: