במשנה כלל אר"י כו'. ופסקו הרמב"ם בפ"ד מהלכות ט"א הי"א וכ"כ בפי' הכלל הזה אמת. וקשה דהלא ביומא (פ"א) אמרינן דרבנן פליגי עלי' ע"ש. ונ"ל דסמך אסוגיא דסוכה (יז) דאזלא כוותי' ע"ש:
קריאה במקור
רש"ש על מעילה · דף 17a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה כל (בסופו). כגון שרץ ונבלה. הצ"ק הגיה ומת במקום ונבלה ע"ש. ואישתמיטתי' שיטת הרמב"ם בפי' ובחבורו שם דחשיב לנבלה ושרץ אין טומאתן שוה שזו מטמאה במשא. וזה א"מ אלא במגע. ותדע דגם התוס' ס"ל כן מדלא ציירו טומאתו ולא שיעורו כגון שרץ ונבלה:
תד"ה אר"ח. וזו חשוב להצטרף. כצ"ל:
ד"ה אילו (בסה"ע) שהוא כעסן וירא אני כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: afeae1e1493cf7391854b8cac8a746cb50e774b5429fa49da550b16b9e29da70