רש"י (ברה"ע). על שס"ח מנה. כצ"ל:
קריאה במקור
רש"ש על מעילה · דף 14b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה רב פפא. ונמצא מועל. הס"ד ומה"ד דדלמא. וקאי על הקושיא ומלת אמרי שבגמרא נראה למחוק. ועלייהו שבדר"פ מפרש אצלם כמו ועליו מטה מנשה:
רש"י ד"ה אלא. שדעתו לבנותן בו ביום. כצ"ל:
תד"ה מותר. וא"ת ולמה הוזקקו לעשות כן מיד שחיללו כו'. כצ"ל. ור"ל למה הוצרכו לתת אותה לאומנין שהרי מיד שחיללוה על מעות האומנין ויצאה לחולין היו יכולין לחלל מעות תרומה החדשה עליה. והנה תירוצם הראשון פשוט. ובתירוץ הב' ר"ל דחיישינן דלמא אתי לאחולי הקטורת תיכף על מעות תרומה החדשה טרם שיוציאה לחולין ע"י חילול על המעות שיפריש לשכר האומנין. ואין הקדש מתחלל על הקדש. אבל עתה שהוא מפריש ליד האומנין (כהגהת הצ"ק) לא אתי לאיתרשולי. והצ"ק לא ירד לכוונתם במחכ"ת:
בא"ד א"נ ה"פ דליכא בנין כשיעור מעות הקטורת לולי כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: afeae1e1493cf7391854b8cac8a746cb50e774b5429fa49da550b16b9e29da70