גמרא שיכול מאי פשיטא נפש כתיב מ"ד כו'. לכאורה בפשוטא משמע דאשמעינן דאף שחלוקין בשארי מצות מיחיד. משוח מביא פר ונשיא שעיר קמ"ל דבזה שוין וכדתנן בהוריות (ט) וע"ש בפרש"י. וי"ל דזה כבר ילפינן שם (ח) דקראי דחלוקת קרבנותיהם לא מיירי אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:
קריאה במקור
רש"ש על מעילה · דף 19a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם עד דביקע בקרדום ויפגם פגום. כ"נ דצ"ל בל"ו:
רש"י ד"ה עד שיצא מן ההקדש לחול. דקסבר דמאן דמיחייב חטאת כו' חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון כו'. עי' ט"א מגילה (ח) בד"ה רש"א שתמה מאד ע"ז. וכ' דגי' שלפנינו כיון שהוציא מעל נכונה:
תד"ה אקשיה (הא'). אלא אי קשיא כו' ה"ל להזכיר לענין חיוב דהא מעב"ג כו'. מה שנדפס בגליון כאן הגה' מצ"ק הוא שבוש. כי הכא לא הגיה כלום רק לקמן בתירוצם שכ' כלומר מעב"ג הגיה והוסיף תיבת נפקא ע"ש:
תד"ה אקשיה (הב'). הא יש בהן מעילה דהיינו אימורי קדשים קלים או קדק"ד כו'. כ"נ דצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: afeae1e1493cf7391854b8cac8a746cb50e774b5429fa49da550b16b9e29da70