מה הטבה רשות כו' לא היוצא מפי שמים ומר בהקדש כן ר' יוסי בשם ר' הילא שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים פי' דלפיכך ע"כ חל נדרים אאיסורין ולא שבועות כדאיתא לעיל בפ"ק נדרים חלין על איסורין ואין שבועות חלין על איסורין הוא מה"ט דהא אדם יש להקדיש בקונם לשמים את כל האיסורין שיש לו כגון אם יש לו בשר טריפה ונבילה יכול להקדישן לבד"ה דהא הוי מותר בהנאה ופשיטא שחל ההקדש עליהן [למ"ד פודין את הקדשים להאכיל כו' וכן אפילו למ"ד אין פודין כו' ועי' בדברינו בירושלמי בפ"ק דמס' פסחים עיי"ש] וכיון שחל ההקדש עליהן ויכול לאסור עליו בקונם לשמים על כרחך פשיטא דיכול לאסור על עצמו בקונם והא דקאמר שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים משום דקאי על הא דקונם סוכה שאינו עושה על כן קאמר הטעם שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים אבל אין הכי נמי דה"ה דחל קונם על איסורין מה"ט:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 349d8b052c14c40bea3efd38dd16a8d2463e9a2d76bcb6985b06b51ccaa4fbb5