חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 1 · הלכה 3 · Segment 7

מהו כאימרא ר' יוחנן כאימר תמידא תמן אמרינן כוולד חטאת רשב"ל אמר כאילו של אברהם אבינו כו' ופריך ע"ד דרבנן דתמן דס"ל דמיירי אף בדבר שאינו קרב ואינו להקרבה נתני בעזרה ואף שבעזרה אין נקרב אלו פסולי ק"ק נשרפין בעזרה ולרבנן דתמן דולד חטאת לאו להקרבה הוא א"כ קשיא למה שבק עזרה ומזכיר היכל ומזבח וירושלים בכלל ולמה לא נקט גם עזרה בשלמא בלא רבנן דתמן י"ל דלא מיירי רק מקרבנות הנקרבין אבל לרבנן דתמן קשיא א"ר אבין ע"ד דרשב"ל נתני בקרבנות המזבח פי' לקיץ המזבח דכל הקרבנות נקרבין או משום חובה או משום נדבה משא"כ בקיץ המזבח לא בא אלא שלא יהא המזבח בטל בשלמא בלא רשב"ל איכא למימר דלא נקט רק אותן קרבנות שבאין בשביל חובת אדם או נדבת אדם ולא בהקרבנות שבאים רק בשביל המזבח לבד משא"כ לרשב"ל דתני אילו של אברהם אבינו והוא היה לאחר שהעלה יצחק בנו מע"ג המזבח העלה האיל כיון שויבן שם אברהם את המזבח וע"כ כשנצטוה אל תשלח ידך אל הנער ע"כ העלה האיל ע"ג המזבח והוי בשביל המזבח והוי כמו קיץ המזבח אמר ר' יוסי ברבנן ע"ד דר' יוחנן דתני אימר תמיד ומיירי התנא מקרבן תמידי מדוע לא תני כדישון מזבח הפנימי והמנורה דצריך דישון בכל יום לשיטת רש"י ז"ל עי' במסכת מנחות דף פ"ח ובירושלמי בפ"ב דמסכת יומא וברשב"א ז"ל סי' תש"ז ובדברינו שם בפ"ב דמס' יומא ודוק: