יחודי הוו מיחדי להו. התוספות כתבו בשם ר"י שהקשה מההיא דהוא ישן בין הנשי' ולהכי פירש ר"י מאן הויא ליומיה ליחודי בעלמא וכו' ע"ש ובחידושי הריטב"א ליבמות דף ל"ז כתב הקושי' מההיא דהוא ישן וכו' ועלה כתב בשם ר"י דשרי לצורבא מרבנן דזהיר. ואח"כ כתב וקשיא לי כיון שהיא אסורה איך יש לו פת בסלו וכו' והנכון דה"ק יחודי הוו מיחדי להו כי הוו מודעי להו דלא בעו אלא לייחוד בלחוד ובהכי לא מחמדת לראות ואינהו נמי מזדהרי ובהא אתי שפיר דליכא חשש איסור ולא תערובת בנים אלו עם אלו וא"צ למסמך על דפקיע שמיהו ומיהו וכו' עכ"ל (ובדפוס יש טעיות ע"ש) וקושית איך יש לו פת בסלו כתבו התוס' דידן הכא שהיא מר"י ומה שתירץ והנכון וכו' כתבוהו התוס' נמי בשם ר"י כמבואר ועיין בתוס' שם ביבמות ודוק בדבריהם. ועמ"ש בחידושי הרמב"ן ובתוספי הרא"ש שם ובתוספות ישנים בסוגיין:
ומ"ש התוס' שלפנינו בתוך דבריהם דלאחוז באמה שרי בנשוי אפי' אין אשתו עמו עמ"ש אני בעניי בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' ג' בס"ד:
ומ"ש התוס' שלפנינו בתוך דבריהם דלאחוז באמה שרי בנשוי אפי' אין אשתו עמו עמ"ש אני בעניי בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' ג' בס"ד: