שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 2 · הלכה 5 · Integer 2

מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחילתו תנייו בטל דלא כר"ש (פי' זה רומז על הברייתא שהביאו בבבלי כתובות ע"ג ב' "הריני בועליך ע"מ שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב ה"ז מקודשת ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת", וקרוב בעיני שברייתא זו נשמטה מכאן בטעות ע"י הסופר. וע' בתוספתא פ"ג ולפנינו שם "רשב"א בשם ר"מ", והעיקר כנוסח כ"י שבש"ס ווילנא "ר' שמעון בן יהודה בשם ר"ש" וע' בעטור בכורים שם. ונראה דלשיטת הירושלמי פירוש "תנאי שהוא מעשה בתחלתו" הוא באופן שעושה מעשה בדבר שא"א לעשותו ע"י שליח כגון קידושי ביאה וחליצה באשה אם עשה מעשה כזה על תנאי תנאו בטל לחכמים וזה כענין תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח בבבלי כתובות ע"ד א' ע"ש, ודברי הרמב"ם בפ"ו ה"ד מאישות נוטין לשיטת הירושלמי ע"ש במ"מ. אבל למפרשי הבבלי שם שיטה אחרת דתנאי שהוא מעשה בתחלתו היינו שאיחר התנאי אחר דברי המעשה כגון שאמר הרי את מקודשת לי ע"מ שתתני לי מאתים זוז ותנאי קודם למעשה היינו בשהפך ואמר אם תתני לי מאתים זוז הרי את מקודשת לי וטעמם של חכמים הוא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי מחל תנאו, אבל דעת הירושלמי אינו כן לקמן פ"ג ה"ב דבסדר סמפון שם מבואר דבאומר הרי את מקודשת לי על תנאי של דבר פלוני דתנאו קיים) כו' הרי אני מקדשך בבעילה ע"מ שירדו גשמים כו' (פי' בבעילה דוקא ולא כסף ושטר כמו שנתבאר).

ביקש להעמיד לו מקחו. — פי' שאלה היא זה שמכר לחבירו מטלטלין במלוה שיש לו עליו רוצה לקיים מקחו וליתן לו מטלטלין אלו שמכר לו אבל המטלטלין נתייקרו בינתיים אם אין בזה משום רבית.