ושואלים: ולדעת ר' שמעון שלא בעי [מצריך] קידוש קומץ המנחה בכלי, אלא מוליכו בידו למזבח, וכן למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי לר' שמעון נמי בעי [גם כן צריך] קידוש קומץ, אבל ביד שמאל אכשורי מכשר [מכשיר], אם כן, הלימוד ממצורע "יד" "יד" של רבא למה לי?
קריאה במקור
ביאור שטיינזלץ על זבחים · דף 25a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אי [אם] לקמיצה עצמה שתהיה ביד ימין — מדברי רב יהודה בריה [בנו] של ר' חייא נפקא [יוצא], שאמר רב יהודה בריה [בנו] של ר' חייא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' שמעון שהכשיר הקטרת קומץ שלא בכלי שרת? [שאמר קרא [הכתוב] לגבי מנחה]: "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם" (ויקרא ו, י), לומר כי יש לדמותה הן לחטאת והן לאשם:
אם בא לעובדה להקטיר את קומצה ביד — עובדה בימין כדין הזאת דם של חטאת שנעשית ביד ימין, ואם בא לעובדה בכלי שמכניס את הקומץ לכלי שרת — עובדה ביד שמאל כדרך שעושה בזריקת דם האשם שהיא בכלי. והרי קמיצה נעשית ביד, ואם כן מן ההיקש לחטאת למדנו שהיא נעשית בימין!
ומשיבים: לא נצרכא [נצרכה] גזירה שווה זו של רבא [אלא] לקומץ של מנחת חוטא. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ואמר ר' שמעון שאין מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה, כמו כל מנחה, כדי שלא יהא קרבנו של חוטא מהודר, אם כן, כי [כאשר] קמץ לה בשמאל נמי תיתכשר [גם כן תהא כשרה], קא משמע לן [משמיע לנו] שאינה כשירה אלא בימין.
א משנה השוחט את הזבח, וקודם שהספיק לקבלו בכלי נשפך הדם על הרצפה, ואספו מן הרצפה לכלי — פסול.
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים], מה שנאמר: "ולקח הכהן המשיח מדם הפר" (ויקרא ד, ה), ולא "מדמו", בא להדגיש: מדם הנפש של הפר, הדם המקלח מוורידי הצוואר, בו יוצאת נפשו, ולא מדם העור, ולא מדם התמצית הדם שמתמצה מורידי הצואר לאחר הקילוח של דם הנפש.
ומוסיפים ואומרים: ומה שנאמר: "מדם הפר" — כוונתו כאילו היה כתוב: דם מהפר יקבלנו וכדין משנתנו, שאם נשפך הדם לרצפה — שוב אינו כשר. ומסבירה הגמרא: דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לפרש "מדם הפר" כדכתיב [כמו שכתוב] לפי פשוטו: "מדם" ואפילו מקצת דם — והאמר [והרי אמר] רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר: "ואת כל דם הפר ישפך" (ויקרא ד, ז)!
אלא "מדם הפר" כוונתו: דם מהפר יקבלנו, כאילו עברה האות מ' למלה "הפר". וקסבר [וסבור הוא] התנא, כי במדרש הכתובים גורעין ממלה אחת אות ומוסיפין אותה למלה אחרת, ודורשין כאילו כך היה כתוב.
ג גופא [לגופה] של הלכה שהזכרנו, אמר רב יהודה אמר רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר, שנאמר: "ואת כל דם הפר ישפך" (ויקרא ד, ז). ומקשים: והא [והרי] בשיריים כתיב [נאמר] דבר זה, במה שנותר לאחר שנזרק הדם, ולא בקבלת הדם!
ומשיבים: אם אינו ענין לשיריים, דהא ליתיה לכוליה [שהרי איננו לכל] הדם, שכן מקצתו כבר נזרק על המזבח, תניהו ענין בקבלה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: השוחט את הזבח צריך שיגביה סכין של שחיטה למעלה לאחר השחיטה, כדי שלא יזל הדם מן הסכין אל תוך הכלי, שנאמר: "ולקח מדם הפר", ולא מדם הפר ודבר אחר (דם הסכין).
ושואלים: ודם שעל הסכין במאי [במה] הוא מקנח ליה [אותו]? אמר אביי: מקנח אותו בשפת המזרק, כדכתיב [כמו שנאמר]: "כפורי זהב" (עזרא א, י) והם מזרקי הדם, ונקראו בשם זה משום שבהם מכפרים (מנגבים) את הדם.
אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: השוחט צריך שיתן
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.korenpub.com/koren_en_usd/koren/talmud/the-koren-talmud-bavli.html
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 103f607f2ae76b7b4f03bf1fbe2d93bbf32f5fc7f838cd55c3de0115c0c3c242