מִי כְּתִיב: 'וּפָרָצוּ'? 'פָּרָצוּ' כְּתִיב. נראה לי בס"ד הכונה כיון דלא כתיב 'וּפָרָצוּ' בוא"ו כדנקיט ב'רָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף' (הושע ד, ב) שמע מינה דלא קאי תיבת פָּרָצוּ על אותם האנשים דנקיט בהו תיבת וְנָאֹף אלא זהו מלתא באפי נפשה דקאי על אחרים ולא על אותם המנאפים, ומי הם המולידים ממזרים חוץ מן המנאפים? אלא מוכרח לומר אלו המורין הלכה לפי דעתם שמתירים את איסור אשת איש ועל ידי כך באין ממזרין לעולם דנחשב להם כאלו הם ילדום והביאום.
ולהכי נקיט בהו לשון פָּרָצוּ שהוא לשון חוזק ותוקף כמו 'מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ' (בראשית לח, כט) כי אלו המורין ההלכות הם תקיפי ארעא ועל ידי תוקף שלהם הם מורין ונשמעין דבריהם ולכן יש אתנ"ח תחת תיבת וְנָאֹ֑ף כי אתנח מורה על סוף פסוק ותיבת פָּרָצוּ הוא פסוק בפני עצמו דלא קאי אדלעיל דאתמר עלייהו 'וְגָנֹב וְנָאֹף'.
ולהכי נקיט בהו לשון פָּרָצוּ שהוא לשון חוזק ותוקף כמו 'מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ' (בראשית לח, כט) כי אלו המורין ההלכות הם תקיפי ארעא ועל ידי תוקף שלהם הם מורין ונשמעין דבריהם ולכן יש אתנ"ח תחת תיבת וְנָאֹ֑ף כי אתנח מורה על סוף פסוק ותיבת פָּרָצוּ הוא פסוק בפני עצמו דלא קאי אדלעיל דאתמר עלייהו 'וְגָנֹב וְנָאֹף'.