לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע (דברים כא, יא). יש לדקדק הוה ליה למימר 'בעבור יצר הרע' ומאי 'כנגד'? ונראה לי בס"ד יצר הרע של זנות נמשך מן קליפת 'רע עין' לכן אמרו רז"ל (ירושלמי ברכות א, ה) עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה אינון, וסרסור הראשון הוא העין כי תחלה עין רואה ואחר כך לב חומד ואחר כך איברים גומרים מעשה העבירה.
וידוע קליפת 'רע עין' [400] מתחלקת לארבע מאות כוחות בסוד (בראשית לג, א) וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, כי עשו היה דבק בקליפת רע עין ולכן כתיב 'וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ' (עובדיה א, יח) ולכן לבישת השק מכניע ומבטל ארבע מאות רוחות הרע הנזכר שהם מספר קש [400].
וגם אותו רשע רצה להתגבר ולהזדיין מאלו ארבע מאות כוחות שהם מספר ק"ש ולכן כתוב בו 'וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ' (שמואל א' יז, ה) והיינו נראה לי בס"ד חלק התיבה לשתים וקרי בה 'קש קשים' רצונו לומר ק"ש כוחות של סטרא אחרא שהם קשים ושין שניה קרי בה שִׁי"ן ימנית.
והנה זה היצר של זנות מכניס באדם ארבע מאות כוחות של קליפת רע עין שהם מספר קש ובהם ממלא ארס של תאוה רעה בקרב האדם מעבר לעבר שבזה מכריחו לחטוא ולפגום בריתו בעריות כולם ולכן התורה התירה לו יפת תואר במלחמה כדי להשביע עין החומר שלו במקצת התאוה לפי שעה ובזה יוכל להתגבר על יצרו אחר כך להשליך ולשפוך הארס של הקש אשר בקרבו וישאר נקי ובר!
ופעולה זו של שפיכת הארס של זה הקש שישפוך מקרבו נרמזה באותיות שכנגד אותיות יצר הרע והוא כנגד אותיות הָרָע באלפא ביתא יש אותיות 'שפו' וכנגד יו"ד של יצר יש ך' הרי אותיות 'שפוך' וכנגד צר דיצר יש אותיות 'קש' הרי צירוף 'שפוך קש' רמוז כנגד אותיות יצר הרע.
ולזה אמר לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא 'כְּנֶגֶד' יֵצֶר הָרָע רצונו לומר התירה ביאה על יפת תואר במלחמה בעבור הרמוז כנגד יצר הרע שהוא שפוך קש כלומר כדי שבזה המקצת שהותר לו במלחמה יוכל להתגבר לעשות פועל זה של שפוך קש שישפוך ארס של קש מקדם.
וידוע קליפת 'רע עין' [400] מתחלקת לארבע מאות כוחות בסוד (בראשית לג, א) וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, כי עשו היה דבק בקליפת רע עין ולכן כתיב 'וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ' (עובדיה א, יח) ולכן לבישת השק מכניע ומבטל ארבע מאות רוחות הרע הנזכר שהם מספר קש [400].
וגם אותו רשע רצה להתגבר ולהזדיין מאלו ארבע מאות כוחות שהם מספר ק"ש ולכן כתוב בו 'וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ' (שמואל א' יז, ה) והיינו נראה לי בס"ד חלק התיבה לשתים וקרי בה 'קש קשים' רצונו לומר ק"ש כוחות של סטרא אחרא שהם קשים ושין שניה קרי בה שִׁי"ן ימנית.
והנה זה היצר של זנות מכניס באדם ארבע מאות כוחות של קליפת רע עין שהם מספר קש ובהם ממלא ארס של תאוה רעה בקרב האדם מעבר לעבר שבזה מכריחו לחטוא ולפגום בריתו בעריות כולם ולכן התורה התירה לו יפת תואר במלחמה כדי להשביע עין החומר שלו במקצת התאוה לפי שעה ובזה יוכל להתגבר על יצרו אחר כך להשליך ולשפוך הארס של הקש אשר בקרבו וישאר נקי ובר!
ופעולה זו של שפיכת הארס של זה הקש שישפוך מקרבו נרמזה באותיות שכנגד אותיות יצר הרע והוא כנגד אותיות הָרָע באלפא ביתא יש אותיות 'שפו' וכנגד יו"ד של יצר יש ך' הרי אותיות 'שפוך' וכנגד צר דיצר יש אותיות 'קש' הרי צירוף 'שפוך קש' רמוז כנגד אותיות יצר הרע.
ולזה אמר לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא 'כְּנֶגֶד' יֵצֶר הָרָע רצונו לומר התירה ביאה על יפת תואר במלחמה בעבור הרמוז כנגד יצר הרע שהוא שפוך קש כלומר כדי שבזה המקצת שהותר לו במלחמה יוכל להתגבר לעשות פועל זה של שפוך קש שישפוך ארס של קש מקדם.