אין מדליקין כו'. כדמפרש טעמא שנותנין עליו חומרי שניהם והא דקאמר מחמיר אני בדמין מן העיקר היינו שאם היה העיקר שמן היה מותר להדליק ואם לקח מדמי שביעית שמן אסור להדליק אבל באמת אם מכר שמן ולקח בדמיו שמן שמותר להדליק דבודאי לא גרע מאם היה שמן בתחילה:
ומפרש מחליף שניהם בשל חולין. פי' דזה הכלל בשביעית אחרון אחרון נתפס בשביעית והפרי עצמו אסור דהיינו שהפרי שהיא בעצמו איסור שביעית אבל מה שלא היה בעצמו אסור משום שביעית אלא שבא האיסור ע"י שהחליף עליו איסור שביעית אחר אם הוא מחליף אותו על דבר אחר האחרון נתפס והראשון יוצא לחולין וא"כ הכא כשמחליף היין של שביעית בשמן של שביעית א"כ מה שהשמן אסור להדליק היינו משום שהחליף עליו היין של שביעית וא"כ השתא כשמחליף בחולין יצא ממנו אותו האיסור הבא לו מחמת היין שהחליף עליו וחזר לקדמותו כמו שלא החליף כלל. ואח"כ מפרש מאי דקאמר החליף יין בשמן שניהן אסורין ומפרש כמה דתימר כו' כמו שפרשתי לעיל:
מחליף שניהם בשל חולין. זה כלל בשביעית אחרון אחרון נתפס. וגם הפרי עצמו של שביעית אסור. אבל דבר שהוא חילוף של איסור. וחזר והחליפו בדבר אחר הראשון יוצא לחולין כדאיתא לקמן [דף כ"ד א']. וז"ש מחליף שניהם. ר"ל שניהם הנחלפים חוזר ומחליפן בשל חולין. ומפרש כמה דאת אמר כו' אין סכין בו. מפני שאינו ראוי לסיכה הוי כמאבד ודכוותי' שמן שנחלף ביין כו'. שנותנין עליו חומרי שניהם אלא כיצד עושה יחזיר ויחליף בשל חולין:
וכ"ש אוכלי אדם לוקח בהן אוכלי בהמה. וקשיא למ"ש החליף אוכלי אדם באוכלי בהמה. ומשני בהדא קניבתא דירקא. וכשהחליף עליה היה ראוי לאוכלי אדם ואח"כ נתיבשה ונעשית אוכלי בהמה אסור לעשות ממנה מלוגמא אף שאם היתה בעצמה של שביעית הי' מותר. אבל כיון שבאה מחילופי אוכלי אדם ה"ז אסור: