כתב יד א ה"ג הרי זה לא ירחוץ ואם היה אדם של צורה אסור כהדא ריב"ל. פי' דהוא מפרש מאי דקתני במתני' ואם מתחשב הוא ה"ז לא ירחוץ ומפרש דהיינו אם הוא אדם חשוב שהמרחץ ניסוק בשבילו דהיינו שבעה"ב נהנה מה שהוא רוחץ אצלו אסור דהרי הוי כמו שמשלם לו ומייתי ראיה מריב"ל שלא רצה לרחוץ בלוד משום שהיו מכירין אותו שם והיה אדם חשוב ומשו"ה הוה אזיל לבית גברין כו':
כתב יד ב ואם הי' אדם של צורה אסור כהדא דריב"ל. בא לפרש הא דקתני במתני' ואם מתחשב הוא. היינו שהוא אדם חשוב שניסוק המרחץ בשבילו אסור. דבעל המרחץ נהנה ממה שהוא רוחץ בו והוי כאילו משלם לו. ולכן לא רחץ ריב"ל בלוד שמכירין אותו שם לאדם חשוב: ובשנות אלי' פירש. ז"ל ואם מתחשב פי' שחושב עמו ואינו רוחץ בחנם אסור. ירושלמי ואם הי' אדם של צורה אסור (זה דין בפ"ע ואינו פי' על המשנה דלא כר"ש) כהדא דריב"ל דהי' אדם חשוב מאוד ואף שאינו משלם לבלן מ"מ טובה היא אצלו לכך לא הי' רוחץ בעירו דשם היסקו בקש ותבן ולגביה אף בחנם אסור ואזל למקום אחר שמסיקין בעצים: