כתב יד א היה זה מעמיד פי' שזה המוכר מעמיד במקחו עד שיתן לו הסך הנ"ל וגם הלוקח אינו רוצה ליתן רק הסך הנ"ל ואח"כ נתרצו ולקח סתם מבעיא ליה אם אזלינן בתר תחילת המחשבה של לוקח שהיה לאוכלין או בתר סוף המחשבה שלקח סתם אמרינן דנתרצה למחשבת המוכר:
וכא כן. פי' דהאי דינא לענין שזה מעמיד במקחו וזה מעמיד במקחו ואח"כ נתרצו זה לזה זה אומר על מקח שלי נתרצית וזה אומר על מקח שלי נתרצית בזה נמי אמרינן כן אם המוכר תובע ללוקח דהיינו שאח"כ אמר המוכר ללוקח קח לך החפץ סתם ולקח הלוקח מסתמא על דעת הלוקח נתרצו וכן להיפך ולכך אמר הכא וכאו נמי כן:
כתב יד ב הי' זה מעמיד וזה מעמיד. בתחלת המקח המוכר חישב לעצים והלוקח חישב לאוכלין. ולא נשתוו בסכום המקח. המוכר אומר בשלשה והלוקח אומר בשנים. זה מעמיד במקחו וזה מעמיד במקחו. אלא שאח"כ נתרצו במקח בסתם שלא חישבו לא לאוכלין ולא לעצים אי אזלינן בתר תחלת מחשבה של לוקח. או כיון דקנה סתם נימא שנתרצה לדעת המוכר:
ופשיט ייבה כהדא אם המוכר תובע ללוקח כו'. כמו באם שלא הזכירו סכום המקח בשעת קנין. והמוכר אומר על דעת סכום מקח שלו. והלוקח אומר על דעת סכום שלו. ואזלינן בתר התובע אם בשעת הקנין תבע המוכר את הלוקח בסתם שיקח את החפץ יעשו כדברי הלוקח וכו':