ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 11

כתב יד א
והשתא מפרש אימתי היא טמאה א"ר מנא כו':

מן מה דתני גניא דאשקלון הדא אמרת אשקלון כלחוץ. פי' מדחשיב גבי תחומי ארץ ישראל גניא דאשקלון ולא חשיב אשקלון עצמה אלמא דאשקלון כלחוץ ולענין מאי הא תנינן דטהרוה לילך לשם אלא ודאי לענין לפוטרה מן המעשרות:

א"ל וכי צור אינו אסור לילך שם כו'. פי' דהוה ילפינן מצור דהא צור אסור לילך שם ואפ"ה הקונה שם חייב:

דלא תסבור מימר אף הכא כן. פי' דהא הכא אפי' לילך מותר וא"כ כ"ש שהקונה שם חייב:

לפום כן כו':

כתב יד ב
אימתי היא טמאה משום מדור הגוים. היינו בחו"ל גזרו טומאה על הארץ. ועל אהליהם לא גזרו טומאת מדור הגוים. ונ"מ שיהא כהן מותר לילך לשם לדון ולשא אשה. ובא"י גזרו טומאה על מדור הגוים. ומעתה כשטהרו אשקלון מטומאת ארץ העמים חזרה לטומאת מדור הגוים. ומדור הגוים אינו אלא כשישהא הכותי במדור ארבעים יום. וכשחזרה הגזירה על אשקלון לטומאת מדור הגוים אימתי היא טמאה כו' ואמר משתשהא הגזירה מ' יום:

הדא אמרת אשקלון כלחוץ. כלומר ולא לענין טומאת הארץ הא תנינן לעיל שטהרוהו. אלא ע"כ שפטורה מן המעשרות ואמאי צריכו למנות עליה לפוטרה מן המעשרות. ומשני א"ל וכי צור כו' ולהכי צריכי למימני ולפוטרה דלא תימא לילף מצור. מה צור דאסור לילך לשם ואפ"ה מתחייב במעשר כ"ש אשקלון דמותר לילך לשם פשיטא שחייבת: