והתני ורדין ונצר וזרע איסטיס הנזרעין בשביעית קדושת שביעית חלה עליהן. פי' שכובשין אותן בשמן לריח ואינן עושין אלא העשירים ואפ"ה קדושת שביעית חלה עליהן ומשני מאי כדון לכם הראוי לכולכם. פי' דמלכם דרשינן הראוי לכלכם וורדין ונצר אף שאין עושין מהן אלא העשירים מ"מ ראוי הוא לעניים אבל מלוגמא אינו ראוי אלא לחולין:
אמר ר' מני תפתר כו'. פי' לעולם צבועין לאדם אין קדושת שביעית חלה עליהן והא דמרבי מתהיה שמותר לצבוע היינו מאוכלי בהמה שבודאי קדושת שביעית חלה עליהן ואפ"ה מותר לצבוע לצורך אדם:
בעי יצא מלוגמא כו'. מפני שאינה אלא לחולין תקשה וההני ווררין כו' היינו שכובשין הוורד בשמן לריח טוב. שאינן אלא לעשירים ואפ"ה קדושת שביעית חלה עליהן. ומשני הראוי לכולכם. כלומר וורדין שאינן כובשים בשמן אלא העשירים מ"מ ראוי הוא לעניים. אבל מלוגמא אינו ראוי לבריאים:
שמע מן הדא תהי' כו' ולצבוע בה צבע. מוכח מזה דצבועין לאדם חל עליהן קדושת שביעית מדאיצטריך קרא לרבויא. ומפרש דאין לומר האי קרא אתיא להתיר אוכלי אדם לצבוע תקשי ולא נמצא מאבד אוכלי אדם אלא בצבועין לאדם בא הכתוב להתירן לצבוע. וש"מ שקדושת שביעית חלה עליהן. ומשני תפתר באוכלי בהמה לאדם. ואוכלי בהמה ודאי קדושת שביעית חל. ואתיא קרא דתהי' לרבות התירו לצבוע צבע לאדם: