חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 9 · הלכה 4 · Segment 6

בעון קומי ר"א מהו למיחטי מסאנא בכיתן א"ל למה לא בגין דר"ז דר"ז אמר אסור. כן מגי' בשנו"א ז"ל מודה ר"א בהן דילבש דרדסין דעמר ע"ג דרדסין דכיתן דהוא אסור דאי לא שלח עילאי לא שלח ארעי ר"ל דבפוזמקאות אסור דלא יכול לפשוט התחתון אם לא שיפשוט תחלה העליון. נתני שוע ולא נתני טוי. פי' דמקשה על המתניתין דתני דבר שהוא שוע טווי ונוז ל"ל למיתני כולהו הא בחדא סגי [כשיטת הרמב"ם ז"ל] ומשני דלעולם סגי בחדא ואך אי תני שוע לחוד ה"א דטווי מותר לגמרי ע"כ תני שוע וטווי אבל לא דתני שוע וטווי להורות דבעינן תרתי ז"א דבאמת בחדא סגי אך כדי שלא תימר דטווי כלל כלל לא. ע"ז מקשה הגמ' דז"א מתניתא לא אמרה כן אלא אין איסור משום כלאים אלא טווי ואריג א"כ מוכח בפירוש דטווי ג"כ אסור וא"כ למה קתני דבר שהוא שוע טווי ונוז ואלא ע"כ להורות דבעינן כל ג' ושוע לבד לאו כלום הוא וכן מדייק בנוז דליתני חדא שוע ולא נוז אם לא להורות דבעינן כולהו ומשני ג"כ דה"א דנוז כלל כלל לא ומדחה דז"א דמתניתא לא אמרה כן אלא פיף של צמר וכו' אלמא דנוז אסור וכן מדייק גבי שוע דנתני טווי ולא שוע ומשני ג"כ לאו דבעינן טווי עם שוע אלא דה"א דשוע כלל כלל לא ע"ז מקשה מתניתא לא אמרה כן אלא הלבדים אסורים מפני שהן שיע א"כ ידעינן האיסור דטווי ושוע ונוז וא"כ למה נקט התנא דשעטנז הוא דבר שוע וטווי ונוז כל ג' ביחד דהא ע"כ על כל אחד בפני עצמו הוה ידעינן ממתניתין גופי' ואי דאשמעינן דבעינן כלג' ביחד ג"ז אינו דהא מוכח ממתניתין דאפילו כל אחד לבד נמי אסור וא"כ קשיא מתניתין דלמה נקט שוע טווי ונוז בין דתני או או ובין דקמ"ל דבעינן כולן ביחד דהא ע"כ דכל אחד בפני עצמו נמי אסור וא"כ קשה מאי קמ"ל בהא דקתני שוע טווי ונוז דהא ליכא למימר דבעינן כל הג' ביחד דהא מוכח ממתניתין דבחדא סגי ול"ל דאו או קתני דהאי כבר מנה התנא לכל אחד ואחד ואם כן מאי קמ"ל בזה ונשאר בקושיא: