פני משה על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 4 · הלכה 7 · Segment 11

גמ' ליטרא קציעות וכו'. תוספתא היא בפ"ה ומייתי לה דילפינן מהאי ברייתא דפלוגתייהו דר"א ור' יהושע דמתני' לאו כדברי הכל היא דתנאי פליגי בהא בענין פלוגתייהו כדתני התם:

ר"מ אומר. דהכי פליגי דר"א אומר וכו' כסברת ר' יהושע לר' יודה:

ר' יהושע אומר אפי' יש שם שלש מאות פומין לא תעלה. משום דדרכו להמנות הוא ולא בטיל וכדמסיק ואזיל:

הדא אמרה פומין עשו אותן כדבר שדרכו להמנות. אף על פי שמוכרין אותן גם כן במשקל מכל מקום מכיון שלפעמים נמכרים במנין כדרכו לימנות הן ולא בטילי:

הדא מסייע לר' יוחנן דהוא אמר. בהלכה דלעיל דתנאין אינון אליבא דר"א ור' יהושע ופלוגתייהו דתנינן במתני' אליבא דחד תנא הוא כדאשכחן נמי בפלוגתייהו דהאי מתני':

הדא מסייעא למ"ד דברי ר"מ כל הדברים מקדשין. פלוגתא דר' יוחנן ור"ל היא לקמן בפ"ג דערלה על הא דתנינן התם שהיה ר"מ אומר את שדרכו לימנות מקדש דחד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשין ואידך אמר דברי ר"מ כל הדברים מקדשין ומהכא שמעינן כהאי מ"ד לדר"מ דהא ר"מ מתני אליבא דר' יהושע דפומין כדבר שדרכו להמנות הן ומקדשין:

הדא מסייע למ"ד תנאין אינון. כלומר דבמתני' דידן נמי תנאי פליגי בענין פלוגתייהו דר"א ור' יהושע:

הדא אמרה דלעת אפי' אחד ממאה בה אוסר. לאו הכא קאי אלא על מתני' דערלה שייכא ואיידי דאיירי בה מייתי להא הכא דקחשיב התם אליבא דחכמים דפליגי אדר"מ וס"ל ששה דברים מקדשין ואלו הן אגוזי פרך וכו' ודלעת יונית הראוי לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם ודלעת יונית חדא מהראוי לכלאי הכרם היא ועלה קאמר הדא אמרה דלעת אפי' אחד ממאה בה אוסר כלומר דלאו דוקא לכלאי הכרם קתני דהא לתרומה נמי מקדשין בכל שהן כל אלו דמני התם ואם היא דלעת של תרומה שנתערבה אפי' באחד ומאה אוסרת דאינה בטילה והא דנקט דלעת משום דהיא אחרונה שבהן מהמנויין שם וה"ה לאינך: