רש"ש על חולין · דף 23b

רש"י (ברה"ע). ואו לאיל דריש ליה לדרשא אחרינא במנחות כו'. שם לא נמצא שום דרשא אחרת מיניה לבר פדא ואדרבה מסיק בקושיא אליביה וכמו שהביאו התוס'. וכן גריס רש"י בעצמו שם. ונ"ל דמש"כ במנחות כו' שב על כל הענין ור"ל דפלוגתת ריו"ח וב"פ עיקרה הוא שם במנחות. ומש"כ דדריש לי' לדרשא אחרינא הוא מדברי עצמו. ואע"ג דמסיק שם בקשיא היינו דאנן לא ידעינן ליה לאותה דרשא וכמו שפרש"י שם: ודע דמה דדריש כאן ריו"ח או לרבות. והתוס' לעיל בד"ה אצטריך הביאו מהגמרא דאו בא למעט. כבר הרגישו בזה התוס' לקמן (לח ב) ותירצו:

תד"ה דאמר. וכ"ת דמייתי כו' ומתנה כו' א"א לעשות כן דמ"נ נקמצת כו'. ק"ל דתיפוק לי' דהוה ריבה שמנה דמנחת נדבה אין לה אלא לוג אחד לעשרון והכא הוה ב' או ג' לוגין לעשרון:

רש"י ד"ה אלא דר"י. והויא התראת ספק. תימה דטעמא דהת"ס ל"נ אלא היכא דאח"כ ודאי עבר אלא דבשעת התראה הי' ספק אם יעבור אם לא ובכזה תרי תנאי אליבא דר"י לקמן (סוף פב) ובמכות (טז). אבל הכא הוה ספק בגוף המעשה אם עבר אם לא לכ"ע פטור כמו הכה זה בלא זה דאפי' לת"ק שם פטור:

רש"י ד"ה הא לא ידע. שהרי הביא עשר שנדר כו'. אינו מדוייק שהרי כתב לעיל דאדם יודע כו' וא"כ הוה כמו שנדר תודה ולחמה:

רש"י ד"ה מיפק גברא. ויפלו דמיהם לנדבה או לתודה אחרת. כ"נ דצ"ל. עי' מנחות (קד):